סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

ירידה לצורך עליה / רפי זברגר

סנהדרין מא ע''ב - מב ע''א
 

הקדמה

למדנו במשנה (מ:) אחד אומר בשנים בחדש ואחד אומר בשלשה בחדש - עדותן קיימת, שזה יודע בעיבורו של חדש וזה אינו יודע בעיבורו של חדש. כלומר, עד אחד שמע על עיבורו של החודש הקודם, והעד השני לא שמע, לכן שניהם מתייחסים לאותו אירוע אך בהפרש תאריכים של יום. הסברנו בגמרא בדף הקודם כי ניתן לומר שיש טעות בעיבור רק עד רובו של החודש, אך לאחר שעברנו יותר ממחצית החודש, אין אדם שלא שמע על עיבור החודש הקודם, ולכן, גם אם יש מחלוקת בין העדים ביום אחד בלבד, לא מקבלים את עדותם.
 

הנושא

מתוך העסוק בעבור החודש, עברה הגמרא בשלהי הדף הקודם לברר מהו עיתוי ברכת החודש (קידוש לבנה):
ואמר רבי אחא בר חנינא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: עד כמה מברכין על החדש - עד שתתמלא פגימתה.
ניתן לברך את ברכת החודש רק עד שהירח "ממלא את הפגימה''. הגדרת זמן זה נתונה במחלוקת אמוראים:
אמר רב יעקב בר אידי אמר רב יהודה: עד שבעה, נהרדעי אמרי: עד ששה עשר. 
רב יעקב בשם רב יהודה סובר ש''מילוי פגימה'' חל בשביעי לחודש, עת הירח הגיע לגודל של ''חצי עגול'', ונהרדעי סוברים, כל עוד הירח גדל, ניתן להגדיר זמן זה כ''מילוי פגימתה'' וניתן לברך ברכת החודש. 
שואל רב אחא מדפתי את רבינא: וליבריך הטוב והמטיב! 
לשיטת רב יהודה, שאין אפשרות לברך ברכת הלבנה לאחר שבעה ימים, שואל רב אחא, מדוע שלא יברכו ''הטוב והמטיב'' על כך שהירח ממשיך להתמלא עד אמצעיתו של החודש? 
ענה לו רבינא: אטו כי חסר מי מברכינן דיין האמת, דלבריך הטוב והמטיב? כשם שאיננו מברכים ''ברוך דיין האמת'' כשהירח נחסר בחצי השני של החודש, כך אין לברך ''הטוב והמטיב'' בחציו הראשון של החודש, כאשר הירח מתמלא.
הגמרא ממשיכה להקשות: וליברכינהו לתרוייהו! מדוע באמת לא נברך גם ''דיין האמת'' מאמצע החודש ואילך, וגם ''הטוב והמטיב'' בחציו הראשון של החודש, כאשר הירח מתמלא והולך. 
עונה הגמרא: כיון דהיינו אורחיה - לא מברכינן. זהו ''דרכו של עולם'' מידי חודש בחודשו, מילוי הירח ומיעוטו – ולכן לא מברכים על כך ברכות, לא לחיוב ולא לשלילה. 
 

מהו המסר?

ניתן להוסיף נדבך נוסף לתשובת הגמרא דהיינו אורחיה. ''דרכו של עולם'' אינו מתייחס רק לירח כשלעצמו, אלא לכל ירידה ועלייה בחיים. הירח מבטא את מה שקורה לאנשים רבים במהלך חייהם. "יום עסל, יום באסל". יש ימים מוצלחים יותר, ימים שאנו חשים התרוממות רוח תוך כדי עשייה חיובית, אך יש ימים אחרים, בהם "מרגישים נחס'', תחושה שלא הולך, ושל חוסר הצלחה. תיתכן גם עלייה במשך תקופה יותר ארוכה, וכן גם, לא עלינו, ירידה בתקופה ממושכת יותר.
אנו לומדים מן הירח, שאחרי כל ירידה תבוא עלייה, מילוי, ברכה והתקדמות. לכן, בימים של נסיגה, אין להתייאש ולחשוב כי לא הולך ולהיכנס למרה שחורה, אלא תמיד לחשוב על המחר שיהיה טוב יותר, לראות ולשאוף קדימה.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]

תגובות

  1. כא טבת תשפ"ד 09:50 ירידה לצורך עלייה | חיים עמרני

    הפרשות ויגש וויחי יעקב סתומות בגלל התירוץ הראוי להדגישו שהירידה מארץ ישראל של יעקב הייתה בפרשת ויגש ועלייתו לקבורה בארץ ישראל הייתה בפרשת ויחי. אם לא הייתה הפרשה סתומה לא היה נכון להגיד שהירידה מארץ ישראל למצרים הייתה " לצורך".. ואם נקשר את דבריו של רשי הקדוש אז נבין שעיני ישראל נסתמו ורק עניו של יעקב לא נסתמו כי הצורך לרדת למצרים היה כדי לחזור חזרה ובטח לא להישאר שם. זאת ירידה לצורך עליה ועוד.....

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר