כבוד תלמידים / רפי זברגר

סנהדרין מא ע''א-ע''ב
 

הקדמה

למדנו במשנה אשר פתחה את הפרק החמישי, והזכרנו זאת במאמר על הדף הקודם, את מעשיו של בן זכאי אשר בדק בעוקצי תאנים. הסברנו שם כי בדיקה זו מאפיינת את המגמה של חכמים להמעיט כמה שניתן מלפסוק דין מוות לנתבע, לכן שואלים שאלות ''קשות ומציקות'', כדי לגרום לסתירה בן העדים שיפסלו אותם. במאמר זה נדון מיהו אותו בן זכאי, ומדוע נקרא כך בלא כינוי רב לפני שמו. 
 

הנושא

מאן בן זכאי? מנסה הגמרא לזהות את החכם בן זכאי. 
ומיד שואלת הגמרא: אילימא רבי יוחנן בן זכאי - מי הוה בסנהדרי? האם מדובר ברבן יוחנן בן זכאי המוכר לנו מכל הש''ס, ומוכר גם מאגדות החורבן, אשר ביקש מהקיסר את יבנה וחכמיה?
אומרת הגמרא כי קשה לייחס אימרה זו לרבן יוחנן בן זכאי, בגלל מספר עובדות המפורטות מיד בהמשך:
1. והתניא: כל שנותיו של רבי יוחנן בן זכאי מאה ועשרים שנה, ארבעים שנה עסק בפרקמטיא, ארבעים שנה למד, ארבעים שנה לימד. שנותיו של רבן יוחנן בן זכאי מחולקות לשלושה חלקים. ארבעים שנה ראשונות עסק במסחר, ארבעים שנה אמצעיות – למד תורה, וארבעים שנה אחרונות – לימד וכיהן ברבנות. 
2. ותניא: ארבעים שנה קודם חורבן הבית גלתה סנהדרי וישבה לה בחנות. ארבעים שנה לפני החורבן כבר לא הייתה סנהדרין אשר דנה בדיני נפשות בירושלים אלא ''גלתה'' למקום אחר הנקרא ''חנות''
3. ותנן: משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי. – מכוח משנה זו אנו למדים כי רבן יוחנן בן זכאי שימש ברבנות לאחר חורבן בית המקדש. 
מכוח שאלות אלו מגיעה הגמרא למסקנה כי לא יכול להיות שרבן יוחנן בן זכאי הוא בן זכאי המוזכר במשנה, שהרי זה היה בזמן הסנהדרין, והוא לא כיהן בזמן זה, אלא מסקנה הגמרא, כי מדובר ב: בן זכאי דעלמא - מישהו אחר. 
ומוכיחה זאת הגמרא: הכי נמי מסתברא, דאי סלקא דעתך רבן יוחנן בן זכאי - קרי ליה רבי בן זכאי? 
אם אמנם באמת מדובר במשנה שלנו ברבן יוחנן בן זכאי, מדוע רבי יהודה הנשיא, מסדר המשנה, קראו ''בן זכאי'' סתם, ללא תואר רב לפני השם? 
אבל בכל אופן קשה, שהרי למדנו בברייתא אחרת: מעשה ובדק רבן יוחנן בן זכאי בעוקצי תאנים! 
וקשה לומר שהמעשה של הברייתא שונה מן המעשה של המשנה, ובברייתא הוא אכן נקרא רבן יוחנן בן זכאי?
אלא מגיעה הגמרא למסקנה מעניינת מאוד: תלמיד היושב לפני רבו הוה, ואמר מילתא, ומסתבר להו טעמיה, קבעוה בשמיה. מדובר באותם ארבעים שנה אמצעיות של רבן יוחנן בן זכאי, בהם למד תורה. באותם שנים, כאשר היה תלמיד, העיר את הערתו לגבי ''עוקצי תאנים'' וההערה התקבלה בברכה ע''י החכמים. ולאור זאת מסכמת הגמרא את הסוגיא ומפרטת:
כי הוה למד - בן זכאי הוה קרי ליה, כתלמיד היושב לפני רבו. כי הוה לימד - הוה קרי ליה רבן יוחנן בן זכאי. כי קרי ליה בן זכאי - על שם דמעיקרא, וכי קרי ליה רבן יוחנן בן זכאי - על שם דהשתא. 
המשנה והברייתא מדברות על אותו אחד – רבן יוחנן בן זכאי. על אותן ארבעים שנה בהם עדיין היה תלמיד - נקרא בן זכאי, כמו המפורט במשנה שלנו, הברייתא מכנה אותו בשם רבן יוחנן בן זכאי, על שמו הסופי, למרות שהיא מצטטת דברים שאמר בהיותו תלמיד וטרם נקרא בשם רבן. 
 

מהו המסר?

יש להניח כי רבן יוחנן בן זכאי התבלט גם בהיותו תלמיד, טרם הוסמך לרבנות. אך בכל אופן אנו רואים התייחסות מכובדת מאוד לתלמידים. אם תלמיד אמר אימרה נכונה, למרות היותו תלמיד אנו מקבלים את דעתו ואף פוסקים אותה להלכה. אנו לומדים מכאן כיצד יש לכבד כל אדם, באשר הוא. לא משנה מעמדו, לא משנה מוצאו, גם לא גילו – יש לשמוע, להקשיב ולהבין, ולכבד כל דעה.
הדבר נכון כמובן גם בחיק המשפחה. כאשר ילד מביע דעתו, יש לשמוע אותו, לא להיכנס בדבריו, להתייחס בכבוד, ולהשיב כאילו אדם מבוגר אמר זאת.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]