הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"מעשה בבן זכאי..." - בא לחלוק?
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סנהדרין מא ע"א-ע"ב
אמר רב חסדא: אחד אומר, בסייף הרגו ואחד אומר בארירן הרגו - אין זה נכון.
אחד אומר כליו שחורין, ואחד אומר כליו לבנים - הרי זה נכון.
מיתיבי: נכון - שיהא נכון.
אחד אומר בסייף הרגו ואחד אומר בארירן הרגו,
אחד אומר, כליו שחורין ואחד אומר כליו לבנים - אין זה נכון!
- תרגמה רב חסדא: בסודר שחנקו בו, דהיינו סייף וארירן.
תא שמע: אחד אומר סנדליו שחורין ואחד אומר סנדליו לבנים - אין זה נכון!
- התם נמי, כגון שבעט בו בסנדלו והרגו...
מבנה הסוגיה:
1.
דינו של רב חסדא בפרשנות המשנה:
אמר רב חסדא: אחד אומר, בסייף הרגו ואחד אומר בארירן הרגו - אין זה נכון.
אחד אומר כליו שחורין, ואחד אומר כליו לבנים - הרי זה נכון.
צמצום דברי המשנה.
2.
קושיה על רב חסדא מברייתא:
מיתיבי: נכון - שיהא נכון.
אחד אומר בסייף הרגו ואחד אומר בארירן הרגו,
אחד אומר, כליו שחורין ואחד אומר כליו לבנים - אין זה נכון!
3.
- תרגמה רב חסדא: בסודר שחנקו בו, דהיינו סייף וארירן.
רב חסדא מצמצם את דין הברייתא בהתאם לשיטתו, שרק הכחשה בפרטים שקשורים באופן ישיר למעשה ולכלי ההריגה - פוסלת את העדות.
4.
קושיה 2 על רב חסדא מברייתא נוספת:
תא שמע: אחד אומר סנדליו שחורין ואחד אומר סנדליו לבנים - אין זה נכון!
5.
תרוץ:
- התם נמי, כגון שבעט בו בסנדלו והרגו.
גם כאן רב חסדא מצמצם את דין הברייתא בהתאם לשיטתו, שרק הכחשה בפרטים שקשורים באופן ישיר למעשה ולכלי ההריגה - פוסלת את העדות.
6.
קושיה 3 על רב חסדא ממשנתנו:
תא שמע: מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנה.
ה"תא שמע" מתייחס למשנתנו.
6.1
מדוע הקושיה לא נפתחה בביטוי "תנן" כבדרך כלל כשמקשים על אמורא מהמשנה האחרונה.
6.2
אולי הגמרא מניחה שחכמים חולקים על בן זכאי, למרות שבמשנה נאמר "מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים", שמשמע שבא לחזק את הנאמר על ידי תנא קמא.
6.2.1
ואם הקושיה היא רק מדעה אחת במשנה אזי מקובל בש"ס שהפתיחה איננה באמצעות הביטוי "תנן".
6.3
אם הקושיה מבן זכאי בלבד יכול רב חסדא לומר שהוא פוסק כתנא קמא במשנתנו.
6.4
בכל אופן הגמרא מקשה על רב חסדא מהמעשה של בן זכאי.
7.
רמי בר חמא מיישב באופן דומה לתרוצים הקודמים לעיל בסעיפים 3; 5:
- אמר רמי בר חמא: כגון שעקץ תאנה בשבת, דעלה קא מיקטיל.
7.1
הגמרא מקשה על תרוצו של רמי בר חמא מברייתא שמוסבת על המשנה:
והא תניא: אמרו לו תחת תאנה הרגו!
8.
רמי בר חמא מתרץ תרוץ אחר אבל דומה לתרוצו הקודם של רמי בר חמא:
- אלא אמר רמי בר חמא: כגון ששפדו בייחור של תאנה.
9.
קושיה על תרוצו של רמי בר חמא מברייתא אחרת שמוסבת על משנתנו:
תא שמע, אמר להן: תאנה זו עוקציה דקין, עוקציה גסין, תאנים שחורות, תאנים לבנות?
10.
תרוץ חדש ואחר על הקושיה הבסיסית על רב חסדא:
אלא אמר רב יוסף: מבן זכאי לותיב איניש?
שאני בן זכאי דבדיקות כחקירות משוי ליה.
אין להקשות על רב חסדא מבן זכאי.
10.1
כנראה שכוונת הגמרא שתנא קמא במשנתנו חולק בן זכאי, ורב חסדא סובר/פוסק כתנא קמא.
11.
לכאורה מכך שהגמרא דנה בדברי רב חסדא ומשתדלת ליישב את שיטתו משמע שהלכה כמותו.
12.
מצד שני, מכך שהגמרא מקשה על רב חסדא ממעשה של בן זכאי במשנתנו משמע שהגמרא פוסקת ככבן זכאי ולא כרב חסדא שסובר כתנא קמא!
13.
ואפשר לומר שהגמרא סוברת שבן זכאי מסביר את תנא קמא - וכך היא בדרך כלל המשמעות של הביטוי "מעשה..." - וממילא משנתנו שהיא "סתם משנה" [כי בן זכאי לא חולק על תנא קמא] לא כרב חסדא.
14.
לפי האמור לעיל בסעיף 13 יוצא שכל תרוצי הגמרא בסוגייתנו הינם תרוצי דחק, ויש לקבל את משמעות הברייתות השונות שהובאו בסוגייתנו כפשוטן.
15.
חידושי הר"ן מסכת סנהדרין דף מא עמוד א:
ולפי זה רב חסדא ס"ל כרבנן
ובהא פליגי בן זכאי ורבנן
דבן זכאי ס"ל דבכולהו בדיקת אפילו בסנדליו לבנים ושחורים אם מכחישין זה את זה עדותן בטלה
ורבנן ס"ל דעדותן קיימת אלא א"כ מכחישין בבדיקות שהן בגופה של עדות
והיינו דקאמר רב יוסף מבן זכאי לותיב איניש שאני בן זכאי דבדיקות כחקירות משוי לי' כלומר דהיכא דמכחישין אפילו באיזו בדיקה שתהי' עדותן בטלה
ורבנן סברי דהני בדיקות דלא בגופ' של עדות אפילו במכחישין עדותן קיימת.
עד כאן כלעיל בסעיף 10.1, שרב חסדא סובר כרבנן [=תנא קמא].
16.
ומ"מ אף על גב דרב חסדא כרבנן ס"ל לית הלכתא כותי'
אלא אפילו מכחישין בכליו שחורים ולבנים עדותן בטל'
למרות האמור לעיל בסעיף 15 אין הלכה כרב חסדא.
16.1
נימוק א:
חדא דמתני' סתמא קתני דבמכחישין עדותן בטלה ולא משוינן פלוגתא בין בדיקות שהן בגופה של עדות ובין הני אוחרוניתא.
מתנא קמא משמע שלא כרב חסדא. זאת אומרת, שאולי רב חסדא סובר כחכמים במקום אחר אבל לא כתנא קמא במשנתנו. ותנא קמא מוגדר כ"סתם משנה".
כנראה שכוונת הר"ן לומר שבן זכאי לא חולק על התנא קמא - וכלעיל בסעיף 13.
כך נראה לי בהסבר דבריו של הר"ן.
16.2
נימוק ב:
ועוד דהני דשמעתין מוכחי נמי דבכולהו בדיקות עדותן בטל' ואף על גב דרב יוסף אמר דבן זכאי תאני להו
ומ"מ משמע דהילכתא נינהו כיון דתנא סתמא אליבי'
וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' עדות:
17.
יד רמ"ה מסכת סנהדרין דף מא עמוד א:
קסבר רב חסדא דרבנן פליגי עליה דבן זכאי וקי"ל כרב חסדא דלא מיבטלא סהדותייהו עד דמתכחשי במילתא דצריכי לגופה דסהדותא כדפרישנא בדוכתה:
הוא פוסק כרב חסדא לפי ההסבר לעיל בסעיף 10.1
18.
כסף משנה הלכות עדות פרק ב הלכה א:
ובזמן שהם מכחישין זא"ז אפילו בבדיקות עדותן בטלה. משנה שם אחד חקירות ואחד בדיקות בזמן שמכחישין זה את זה עדותן בטלה ואף על גב דאמר רב חסדא אחד אומר כליו לבנים ואחד אומר כליו שחורים הרי זה נכון
הא איתותב
אין הלכה כרב חסדא מפני הקושיות שהקשו עליו.
19.
ואף על גב דשני לא שבקינן פשטא דמתניתין וניקום ונסמוך אשינויי
התרוצים בגמרא סותרים את פשט המשנה ולכן הלכה כפשט המשנה.
19.1
קצת קשה לי, הרי פעמים רבות בש"ס מובאים תרוצים שמעמידים משנה ב"אוקימתות" שאינן מוזכרות בפשט המשנה.
19.2
אלא נראה לי, שכוונתו לומר, שהתרוצים בסוגייתנו הינם "דחוקים" מאד כי הם מעמידים את המקרים בברייתות במציאויות קיצוניות מאד - כאמור לעיל בסעיף 14.
20.
נימוק נוסף לפסוק שלא כרב חסדא:
ועוד דהא אמרינן בפרק זה בורר (סנהדרין דף ל':) דרבא פליג עליה דרב חסדא וודאי דהלכתא כוותיה לגבי רב חסדא דהא בתרא הוא.
בסוגיה אחרת רבא חולק על רב חסדא, והכלל הוא, שהלכה כרבא נגד רב חסדא כי רבא הוא "בתראי" לעומת רב חסדא.
20.1
קצת קשה לי, שהרי סוגייתינו בנושא של הכחשה בבדיקות היא הסוגיה העיקרית בש"ס, ולכן צריך לפסוק כמותה ולא לפי רבא בסוגיה "צדדית".
