רחמנות  / רפי זברגר

סנהדרין לו ע"ב

הקדמה

בדפים האחרונים למדנו את ההבדלים הרבים שיש בין דיני ממונות לדיני נפשות, ועתה, בדף שלנו רבי אבהו מסכם את הנושא ואומר: עשרה דברים יש בין דיני ממונות לדיני נפשות... לפי ספירתו של רבי אבהו, ישנם עשרה הבדלים בין דיני ממונות לדיני נפשות. 
 

הנושא

הגמרא מקשה על מסקנה זו של רבי אבהו: עשרה, הא תשעה הוו! הגמרא מאחדת שני הבדלים ולכן מגיעה למסקנה כי ישנם רק תשעה הבדלים. לאור זאת, מוסיפה הגמרא הבדל נוסף: הא איכא אחריתי, דתניא: אין מושיבין בסנהדרין זקן וסריס ומי שאין לו בנים. מלמדת אותנו הברייתא כי בית דין הדן בדיני נפשות, אינו יכול לכלול דיין זקן, או סריס (אינו יכול להוליד, כך שאין לו ילדים) או אדם שאין לו ילדים (למרות שאינו סריס). 
רבי יהודה מוסיף על הפסולים: אף אכזרי. 
רש''י מסביר את פסול הזקן והסריס: ששכח כבר צער גדול בנים ואינו רחמני, וכן סריס. כלומר, אנו מבקשים שהדיין היושב על מדין, יהיה רחמן. ולכל הפסולים הנ''ל, מידת הרחמנות נמוגה מעט, שהרי אדם זקן, שכבר הרבה זמן אין לו קשר רציף עם ילדים, אינו ''משתמש'' במידת הרחמנות שלו. וכן סריס, אדם שאף פעם לא היו לו ילדים, כך שמידת הרחמנות שלו "איננה מפותחת''. רבי יהודה מוסיף ואומר כי אדם אכזרי, שמידת הרחמנות שלו שואפת לאפס, בוודאי ובוודאי אינו מתאים לדיינות. 
רבינו חננאל על הפסוק מוסיף נקודה מעניינת על פירוש רש''י: וכיון דאין להן חנינה לא חזו ליה זכותא. לאותם אנשים כאמור, אין להם ''חנינה'', דבר הגורם לכך שהדיין אינו מוצא נקודות זכות לבעלי הדין. 
הברייתא מוסיפה ואומרת, כי יש מקרה אחד, בהם אנו מבקשים מהדיינים להיות פחות רחמניים. וחילופיהן במסית, דרחמנא אמר: וְלֹֽא תַחְמֹ֥ל וְלֹֽא תְכַסֶּ֖ה עָלָֽיו: לאדם אשר הסית והדיח לעבודה זרה, אדם כזה אומרת התורה כי אין צורך לחמול ולחוס אלא דווקא ההיפך, לכן מתאימים דיינים אשר מידת רחמנות שלהם נמוכה ופחותה.
 

מהו המסר?

הפירושים של רש''י ורבינו חננאל, מלמדים אותנו כי הורים ניחנו במידת רחמים על ילדיהם, ומתוך כך הם גם מלמדים עליהם זכות.
שנזכה כולנו ללמד זכות על כולם, מתוך מידת רחמים גדולה.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]