הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

מהי המשנה ב"טעה בדבר משנה"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

סנהדרין לג ע"ב

 

ורב ששת אמר:
כאן - שטעה בדבר משנה,
כאן - שטעה בשיקול הדעת.
דאמר רב ששת אמר רב אסי: טעה בדבר משנה - חוזר,
טעה בשיקול הדעת - אינו חוזר.
אמר ליה רבינא לרב אשי: אפילו טעה ברבי חייא ורבי אושעיא? -
אמר ליה: אין. -
אפילו בדרב ושמואל? -
אמר ליה: אין. -
אפילו בדידי ודידך? -
אמר ליה: אטו אנן קטלי קני באגמא אנן?

1.
רב אשי מכריע שדברי ההלכה של כל "מעבירי השמועה" מוגדרים כ"דבר משנה":

2.
תלמידי רבי - רבי חייא ורבי אושעיא - עורכי הברייתות/תוספתות

2.1
רש"י מסכת סנהדרין דף לג עמוד א:

ואפילו טעה בר' חייא - האי דבר משנה דקאמר מי אמרינן דאפילו טעה בדבר המשנה בתוספתא דבי רבי חייא ורבי אושעיא, שהם סידרו התוספתא וסתמו בה מה שסתמו, ולא הוי עיקר כל כך כמשנתנו שסתמה רבי, שהיה גדול מהם וכל הישיבה מצויה אצלו על ידי שהוא נשיא, ודקדקו עמו בדברים והעמידום על בוריים.

רש"י מדגיש כמה פרטים:

2.1.1
תוספתא מוגדרת כ"המשנה בתוספתא"

2.1.2
רבי חייא ורבי אושעיא "סידרו התוספתא".

2.1.3
הם "סתמו בה מה שסתמו". כנראה, שרש"י מתכוון לכך, שבכך שקבעו "תוספתא סתומה" - בהקבלה ל"סתם משנה" - הם קבעו אותה להלכה.

2.1.4
התוספתא איננה "עיקר" כמו משנה. בנראה שכוונתו לומר שאם יש סתירה בין משנה לתוספתא - הרי המשנה עדיפה.

2.1.4.1
רש"י לא מזכיר כלל את הברייתות. כנראה שהוא כוללם ב"תוספתא".

2.1.5
ההסבר להעדפת המשנה:
א. "רבי" היה גדול מרבי חייא ורבי אושעיא.
ב. הדיון היה עם כל בני הישיבה כי היה נשיא, ווהכרעה נחשבת כהכרעת "רבים".
ג. הדיון היה מדוקדק מאד. [בגלל הסעיפים א-ב לעיל].

2.1.6
רש"י לא מתייחס לשאלה האם המשנה קדמה לברייתא או להיפך. בפשטות משמע מדבריו שמדובר בפעילות מקבילה.

3.
רב אשי הזכיר גם את גדולי האמוראים הראשונים - רב ושמואל. הם קישרו את תורת האמוראים לתורת התנאים.

3.1
רש"י:

"ואפילו בדרב ושמואל - במימרא דידהו שפסקו מסברא שלהם, ולא הויא מתניתין אלא סברא".

רב ושמואל - דור ראשון לאמוראים - פסקו גם על פי סברתם האישית בלי מקור ממשנה/ברייתא. ובא רב אשי להדגיש, שלעניין סוגייתנו גם סברא שלהם מוגדרת "טעה בדבר משנה".

4.
רב אשי הזכיר את עורכי הגמרא עצמם - רב אשי ורבינא.

רש"י:

אטו אנן קטלי קני באגמא אנן - אחרי שאמרתי לך שאף הטועה בדברי האמוראים האחרונים חוזר, מאי גריעותנן מדאחריני.

5.
כל האמוראים "שווים".
משמע מרש"י שרב ושמואל מוגדרים כ"אמוראים אחרונים" [?]

5.1
וממילא נראה, שרב אשי התכוון לכל חכמי הדורות, אלא שהוא הדגיש את החכמים שהיו שותפים מרכזיים בגיבוש התורה שבעל פה.

6.
הפרשנים והפוסקים מרחיבים את הדיון לעיל גם לתקופות שאחרי הגמרא: גאונים; ראשונים; אחרונים.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)