הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כרשב"ג במשנתנו
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סנהדרין לא ע"א-ע"ב
משנה. כל זמן שמביא ראיה - סותר את הדין.
אמר לו: כל ראיות שיש לך - הבא מיכן עד שלשים יום,
מצא בתוך שלשים יום - סותר,
לאחר שלשים יום - אינו סותר.
אמר רבן שמעון בן גמליאל: מה יעשה זה שלא מצא בתוך שלשים, ומצא לאחר שלשים?
אמר לו הבא עדים, ואמר: אין לי עדים.
אמר: הבא ראיה, ואמר: אין לי ראיה.
ולאחר זמן הביא ראיה, ומצא עדים - הרי זה אינו כלום.
אמר רבן שמעון בן גמליאל: מה יעשה זה שלא היה יודע שיש לו עדים, ומצא עדים.
לא היה יודע שיש לו ראיה, ומצא ראיה.
ראה שמתחייב בדין ואמר: קרבו פלוני ופלוני ויעידוני,
או שהוציא ראיה מתחת פונדתו - הרי זה אינו כלום.
גמרא. אמר רבה בר רב הונא: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.
ואמר רבה בר רב הונא: אין הלכה כדברי חכמים.
פשיטא, כיון דאמר הלכה כרבן שמעון בן גמליאל - ממילא ידענא דאין הלכה כחכמים! -
מהו דתימא: הני מילי - לכתחילה, אבל דיעבד - שפיר דמי,
קא משמע לן: דאי עביד - מהדרינן ליה.
אמר לו הבא עדים כו' אמר רבן שמעון בן גמליאל כו'.
אמר רבה בר רב הונא אמר רבי יוחנן: הלכה כדברי חכמים, ואמר רבה בר רב הונא אמר רבי יוחנן: אין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.
פשיטא, כיון דאמר הלכה כדברי חכמים - ממילא ידענא דאין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל! -
הא קא משמע לן: דבההיא אין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, הא בכולהו - הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.
לאפוקי מהא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתנו - הלכה כמותו, חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה.
מבנה הסוגיה:
1.
במשנה:
דעת תנא קמא:
משנה. כל זמן שמביא ראיה - סותר את הדין.
אמר לו: כל ראיות שיש לך - הבא מיכן עד שלשים יום,
מצא בתוך שלשים יום - סותר,
לאחר שלשים יום - אינו סותר.
2.
דעת רשב"ג:
אמר רבן שמעון בן גמליאל: מה יעשה זה שלא מצא בתוך שלשים, ומצא לאחר שלשים?
רשב"ג חולק על תנא קמא.
2.1
מדוע לא מנוסח "רשב"ג אומר" כמקובל כאשר תנא בא לחלוק על דברי קודמו [גם אם חולק על תנא קמא].
2.1.1
במשנתנו אפשר לומר שהניסוח בלשון "אמר..." הוא מפני שרשב"ג מגיב בשאלה על דברי קודמו. רשב"ג לא מביא את שיטתו בניסוח חיובי-עצמאי.
3.
מקרה נוסף במשנה:
אמר לו הבא עדים, ואמר: אין לי עדים.
אמר: הבא ראיה, ואמר: אין לי ראיה.
ולאחר זמן הביא ראיה, ומצא עדים -
דעת תנא קמא:
הרי זה אינו כלום.
4.
רשב"ג חולק על תנא קמא.
אמר רבן שמעון בן גמליאל: מה יעשה זה שלא היה יודע שיש לו עדים, ומצא עדים.
לא היה יודע שיש לו ראיה, ומצא ראיה.
4.1
יש להעיר כלעיל בסעיף 2.1+2.1.1
5.
דין מוסכם:
ראה שמתחייב בדין ואמר: קרבו פלוני ופלוני ויעידוני,
או שהוציא ראיה מתחת פונדתו - הרי זה אינו כלום.
6.
פסיקה א:
גמרא. אמר רבה בר רב הונא: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.
6.1
פסיקה ב:
ואמר רבה בר רב הונא: אין הלכה כדברי חכמים.
שתי הפסיקות נאמרו על ידי רבה בר רב הונא. לא מוזכר שאמר בשם רבי יוחנן [ראה בהמשך].
6.1.1
הערה: בכל סוגייתנו מובא תנא קמא כ"חכמים".
6.2
"אין הלכה כ..." - 89 מופעים בש"ס, הרבה מהם - כמחלוקת ולא כבסוגייתנו.
6.2.1
"הלכה כ... אין הלכה כ..." - 96 מופעים בש"ס. תמיד מובא כמחלוקת אם פוסקים כתנא מסויים. מלבד מופע אחד - מסכת כתובות דף נט עמוד א: ולימא: הלכה כרבי יוחנן בן נורי להעדפה! אי נמי, אין הלכה כתנא קמא - [ואולי מופע נוסף] שדומה קצת לסוגייתנו שמובא ניסוח אחד שהלכה כתנא מסויים וניסוח שני, שאין הלכה כתנא החולק.
7.
מקשה הגמרא:
פשיטא, כיון דאמר הלכה כרבן שמעון בן גמליאל - ממילא ידענא דאין הלכה כחכמים! -
קושיה חזקה: מדוע היה צריך לנסח את ההלכה בשני ניסוחים [שלילי וחיובי] בעלי אותה משמעות!
"ממילא ידענא" - מופע יחידאי בש"ס [במובן של סוגייתנו].
7.1
ויש להוסיף: הניסוח הראשון - הלשון החיובית "הלכה כ..." - הוא העיקרי. כך מנוסחות בדרך כלל פסיקות ההלכה בש"ס! והשאלה כאן היא בעיקר על ייתור הניסוח השני של רבה בר רב הונא.
8.
עונה הגמרא:
מהו דתימא: הני מילי - לכתחילה, אבל דיעבד - שפיר דמי,
קא משמע לן: דאי עביד - מהדרינן ליה.
מהביטוי "הלכה כ..." יכול להשתמע שההלכה כחכם אחד היא רק לכתחילה, אבל בדיעבד יכול להיות שההלכה תהיה כחכם החולק. לכן מובא גם הלשון השני שאין הלכה כחכם החולק, ללמדנו שההלכה שנקבעה כחכם הראשון תקפה גם בדיעבד.
8.1
דיון בפרשנים מהו ה"דיעבד" בסוגייתנו. ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים קי-קיא.
9.
ונראה קצת קשה: הרי כך ניתן לומר בהרבה מופעים בש"ס שבהם נקבעה הלכה כאחד מהחולקים במשנה.
10.
דיון על הדין הנוסף במשנה [מובא לעיל בסעיף 3]:
אמר לו הבא עדים כו' אמר רבן שמעון בן גמליאל כו'.
אמר רבה בר רב הונא אמר רבי יוחנן: הלכה כדברי חכמים, ואמר רבה בר רב הונא אמר רבי יוחנן: אין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.
פשיטא, כיון דאמר הלכה כדברי חכמים - ממילא ידענא דאין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל! -
גם לגבי המחלוקת השניה במשנתנו מובא דיון זהה לדיון לעיל בסעיפים 6-7.1.
11.
כאן לא שייך ההסבר לעיל בסעיף 8 מפני שאם הלכה כחכמים שהם רבים נגד יחיד - רשב"ג - ברור שאין הלכה כיחיד גם בדיעבד.
וכדברי רש"י מסכת סנהדרין דף לא עמוד א:
"ממילא ידעינן אין הלכה כרבן שמעון - והכא ליכא למימר כדלעיל מיניה דאי עבד כו' - דבשלמא התם אי לאו דהדר ואמר אין הלכה כחכמים הוה אמינא - אי עביד לא מהדרינן, דאלים כח דברי המרובין, אבל הכא כיון דאמר הלכה כחכמים פשיטא דאי עביד כיחיד מהדרינן להו."
12.
מיישבת הגמרא:
הא קא משמע לן: דבההיא אין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, הא בכולהו - הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.
ההכרעה המפורשת שלא כרשב"ג באה דווקא להדגיש את המשתמע מכך, שדווקא בסוגייתנו אין הלכה כררשב"ג אבל בכל הש"ס "הלכה כרשב"ג במשנתנו" נגד חכם שחולק עליו. ומסוגייתנו משמע שכלל זה תקף גם כשרשב"ג חולק על תנא קמא או על חכמים [רבים].
13.
וההסבר הנ"ל חולק על הכלל הבא:
לאפוקי מהא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתנו - הלכה כמותו, חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה.
רבה בר בר חנה בשם רבי יוחנן סובר שהכלל שהלכה כרשב"ג במשנתנו תקף בכל הש"ס מלבד ב 3 עניינים שאחד מהם הוא הנושא בסוגייתנו ["ראיה אחרונה"], ואילו לפי האמור לעיל בסעיף 12 אין הלכה כרשב"ג רק בעניין אחד - סוגייתנו!
14.
... כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: לעולם מביא ראיה וסותר עד שיסתתם טענותיו, ויאמר: קרבו פלוני ופלוני והעידוני.
הא גופא קשיא;
אמרת יסתתם טענותיו - אתאן לרבנן,
והדר אמרת: קרבו איש פלוני ופלוני והעידוני - אתאן לרבן שמעון בן גמליאל!
וכי תימא כולה רבן שמעון בן גמליאל ופרושי קא מפרש: מאי עד שיסתתם טענותיו - עד שיאמר קרבו פלוני ופלוני והעידוני,
והא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו הלכה כמותו, חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה!
כל הנ"ל כדעה לעיל בסעיף 13.
14.1
ולא יתכן לומר שיש כאן דעה שלישית שסוברת שרבי יוחנן פסק כרשב"ג תמיד, גם ב"ראיה אחרונה" - העניין בסוגייתנו [ראה "ילקוט ביאורים", עמוד קיז].
אלא, כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר רבי יוחנן: לעולם מביא ראיה וסותר, עד שיסתתם טענותיו, ויאמרו לו: הבא עדים! ואומר: אין לי עדים!
הבא ראיה! ואומר: אין לי ראיה.
אבל באו עדים ממדינת הים, או שהיתה דיסקיא של אביו מופקדת ביד אחר - הרי זה מביא ראיה וסותר.
15.
מסוגייתנו משמע למסקנה שיש מחלוקת אמוראים מה פסק רבי יוחנן. האם "הלכה כרשב"ג במשנתנו" מלבד 3 עניינים [דעת רבה בר בר חנה], או ש"הלכה כרשב"ג במשנתנו" מלבד רק עניין אחד - סוגייתנו [רבה בר רב הונא].
