גילוי סודות / רפי זברגר

סנהדרין לא ע"א

הקדמה

למדנו במשנה בדף כ''ט: ומניין לכשיצא לא יאמר אני מזכה וחבריי מחייבים אבל מה אעשה שחבריי רבו עלי - על זה נאמר (ויקרא, י''ט, ז'): לֹא תֵלֵ֤ךְ רָכִיל֙ בְּעַמֶּ֔יךָ, ואומר (משלי י''א, י''ג): הוֹלֵ֣ךְ רָ֭כִיל מְגַלֶּה סּ֑וֹד.   יש איסר לספר מה היה בחדרי חדרים של בית הדין, מי חייב ומי זיכה, שכן, זוהי רכילות האסורה מן התורה. 
 

הנושא

מספרת הגמרא ומרחיבה על דין זה של המשנה: ההוא תלמידא דנפיק עליה קלא, דגלי מילתא דאיתמר בי מדרשא בתר עשרין ותרתין שנין, אפקיה רב אמי מבי מדרשא, אמר: דין גלי רזיא. 
מסופר על תלמיד אשר "יצא עליו קול" שהוא גילה ''סוד מתוך בית המדרש'', לאחר עשרים ושתים שנה. תקופה זו של עשרים ושתים שנה מזכירה לנו את משך זמן היעדרותו של יעקב מבית הוריו, ואת שנות הניתוק מאחיו עשו. זהו כאמור פרק זמן ארוך ומשמעותי, שלאחריו שכך כעסו של עשו והגיע העת להתפייס. 
למרות שאותו תלמיד גילה את הסוד לאחר תקופה כה ארוכה, הוציא אותו רב אמי מבית המדרש, בטענה כי הוא ''מגלה סוד'', ולכן אינו ראוי להיות מבאי בית המדרש. 
מכאן למדו הפוסקים, וכן כתב "החפץ חיים" בספרו, כי אין לגלות סודות, אפילו אם גלויים וידועים למספר אנשים, כמו במקרה זה שהסוד היה ידוע לבאי בית המדרש.
 

מהו המסר?

למדנו כי מגלה סודות עובר על ''לא תלך רכיל''. ניתן לומר גם בכיוון השני, כי הסיכוי שאדם אשר אינו מקפיד על איסור רכילות, סופו בין היתר גם לגלות סודות הידועים לו.
לאור זאת, ניתן לומר כי זו ''טכניקה לגילוי אנשים המועדים לגלות סודות''. אם אנו מכירים ויודעים כי אדם מרכל, ואינו נרתע מלספר על מעשיהם של אנשים אחרים, לא כדאי לגלות לו סודות, וגם רצוי לא לשתף אותו בדברים.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]