הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רב אשי ובית דינו
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סנהדרין ל ע"א
ההיא אודיתא דהוה כתב ביה, דוכרן פיתגמי
וכל לישני דבי דינא, ולא הוה כתב בה במותב תלתא הוינא וחד ליתוהי.
סבר רבינא למימר: היינו דריש לקיש.
אמר ליה רב נתן בר אמי, הכי אמרינן משמיה דרבא: כל כי האי גוונא - חיישינן לבית דין טועין.
אמר רב נחמן בר יצחק: אי כתב בה בי דינא - תו לא צריך. -
ודילמא בית דין חצוף הוא,
דאמר שמואל: שנים שדנו - דיניהן דין, אלא שנקראו בית דין חצוף! -
דכתב ביה בי דינא דרבנא אשי. -
ודילמא רבנן דבי רב אשי כשמואל סבירא להו? - דכתיב בו, (ואמרנא ליה לרבנא אשי) ואמר לן רבנא אשי.
1.
המקרה:
ההיא אודיתא דהוה כתב ביה, דוכרן פיתגמי
וכל לישני דבי דינא,
ולא הוה כתב בה במותב תלתא הוינא וחד ליתוהי.
שטר הודאה שהיו חתומים עליו שני עדים שכתבו בו בלשון של דיינים [רש"י]. ומכך משמע שהחייב הודה בפני שלושה ועשאם כבית דין.
וחתמו עליו רק 2 ולא כתבו שהיה עימם אחד נוסף שמת, וממילא קיים חשש שהיו באמת רק שנים שכתבו את השטר בלי הנחייה של החייב, והחותמים חשבו שיש להם סמכות של בית דין.
2.
סבר רבינא למימר: היינו דריש לקיש.
רבינא רצה לפסוק שהשטר כשר מפני שבוודאי היו 3, ולפי הכלל שקבע ריש לקיש [בעמוד הקודם]: "דאמר ריש לקיש: חזקה אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן נעשה גדול [=כשר]".
3.
אמר ליה רב נתן בר אמי, הכי אמרינן משמיה דרבא: כל כי האי גוונא - חיישינן לבית דין טועין.
רב נתן אומר משמו של רבא שכאן לא מסתמכים על החזקה של ריש לקיש, וחוששין שהחותמים חשבו שבית דין של 2 דיינים דינם דין בדיעבד [רש"י].
3.1
האם רבא חולק על רבינא שחי בדור יותר מאוחר?
בפשטות רבינא היה תלמיד צעיר של רבא ותלמיד חבר של רב אשי ["רבינא וחכמי דורו", עמוד 63].
לפי זה רבינא קבע את דבריו לעיל בסעיף 2, ואחר כך בא רב נתן בר אמי ו"גילה", שרבא כבר בזמנו קבע שחוששין לבית דין טועה - כי רבא עצמו גם הכיר את דינו של ריש לקיש].
4.
הערת רב נחמן בר יצחק [תלמידו של רבא]:
אמר רב נחמן בר יצחק: אי כתב בה בי דינא - תו לא צריך. –
רב נחמן בר יצחק סובר שאם כתבו בשטר את הביטוי "בי דינא..." לא צריך שיכתבו שהיו 3 ואחד מת.
זאת אומרת, שאם כתבו "בי דינא" כן מסתמכים על הכלל של ריש לקיש שלא מוציאים מתחת ידם שטר לא תקין.
5.
מקשה הגמרא:
ודילמא בית דין חצוף הוא, דאמר שמואל: שנים שדנו - דיניהן דין, אלא שנקראו בית דין חצוף!
כלעיל בסעיף 3: אול החותמים סוברים כשמואל שגם 2 שדנו דיניהם דין [בדיעבד], ולפי האמת הדין לא כך! [מכאן מוכיחים הפוסקים שאין הלכה כשמואל!]
6.
עונה הגמרא:
דכתב ביה בי דינא דרבנא אשי. –
השטר יהיה באמת בר תוקף רק אם יהיה כתוב בו שהם ישבו כבית דין כמו בית דינו של רב אשי. ובוודאי עשו כהלכה - שהיו 3 - כי רב אשי ודאי ידע את ההלכה.
6.1
בפשטות אין הכוונה שהשטר נעשה בבית דינו של רב אשי.
7.
מקשה הגמרא:
ודילמא רבנן דבי רב אשי כשמואל סבירא להו? –
אולי חכמי בית דינו של רב אשי כן פסקו כשמואל [ולא כפי ההלכה הידועה!]
8.
עונה הגמרא:
דכתיב בו, (ואמרנא ליה לרבנא אשי) ואמר לן רבנא אשי.
השטר יהיה כשר רק אם יהיה כתוב בו שרב אשי עצמו אמר להם לכתוב! ואז בוודאי כוונתו שהיו שם 3 והשלישי מת - והשטר כשר! - ולא כלעיל בסעיף 6.1
9.
רש"י מסכת סנהדרין דף ל עמוד א:
בי דינא - הכל יודעין שאין שנים קרוים בית דין.
בי דינא דרבנא אשי - דאינהו ודאי ידעי שאין בית דין קרויין בשנים.
ואמר לן רבנא אשי - לכתוב כך, דכיון דהוא היה שם מסתמא לא צוה לפחות משלשה לכתוב,
והאי דנקט רב אשי - לפי שבית דינו היה ראש בימי רבינא ושניהם סידרו גמרא של תלמוד בבלי
כדאמרינן התם בהשוכר את הפועלים /בבא מציעא/ (פו, א) רב אשי ורבינא סוף הוראה,
ובימיו נאמרו דברים הללו והוקבעו בגמרא.
10.
הגמרא אומרת שבית דינו של רב אשי - בנוכחות רב אשי עצמו דווקא - בוודאי ידע את הדין שצריכים שלושה לדון ולהיקרא "בית דין", ושנים שדנו נקרא בי"ד חצוף, ולא יתכן שבית דין חשוב כמו זה של רב אשי ייקרא "חצוף".
11.
ורש"י מוסיף, "ובימיו נאמרו דברים הללו". כוונתו לדיון סביב דברי רבינא.
בכל זאת, לא ברור מדוע רש"י מוסיף את המשפט: "רב אשי ורבינא סוף הוראה....והוקבעו בגמרא", הרי פעמים רבות מובאים בגמרא דברי רב אשי ורבינא מבלי שרש"י מציין את המשפט הנ"ל.
אולי אפשר לומר: בסוגייתנו מדובר על כך שלא יתכן שבית דינו של רב אשי יפסקו "בטעות" כמו שמואל. הנחה זו, מסביר רש"י, מפני שרב אשי ורבינא היו סוף הוראה והם סידרו את הגמרא ובודאי ידעו את ההלכה שהם עצמם קבעו.
11.1
מרש"י משמע שהדיון בסוגייתנו היה בימי רב אשי ובית דינו.
11.2
אבל נראה לי שרש"י מלמדנו שקטעי ה"סתמא דגמרא" בסוגייתנו הם עצמם שובצו בסוגייתנו על ידי רב אשי! ולא מדובר בכך שרב אשי חי עם רב נחמן בר יצחק. אבל באמת רב אשי חולק על רב נחמן בר יצחק.
12.
רמב"ם הלכות עדות פרק ו הלכה ו:
שלשה שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהם צריכין לכתוב במושב שלשה היינו והאחד איננו, ה שמא יאמר הרואה בית דין בשנים קיימוהו, אפילו היה כתוב בו בבית דין יאמר שמא דמו ששנים בית דין הם, ואם יש בו משמע שהיו שלשה אינו צריך.
ראה בפרשני הרמב"ם שמדבר כשאי אפשר לטעות שהיו רק שני דיינים!
13.
ראה הסוגיה המקבילה
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף כב
בגמרא:
א"ר זירא: הא מלתא מרבי אבא שמיע לי, ואי לאו רבי אבא דמן עכו שכחתה:
ג' שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהם, צריכין למיכתב במותב תלתא הוינא וחד ליתוהי.
אמר רב נחמן בר יצחק: ואי כתב ביה שטרא דנן נפק לקדמנא בי דינא, תו לא צריך.
ודלמא בית דין חצוף הוא! וכדשמואל, דאמר שמואל: שנים שדנו - דיניהם דין, אלא שנקרא ב"ד חצוף!
דכתיב ביה בי דינא דרבנא אשי.
ודלמא רבנן דבי רב אשי!
כדשמואל סבירא להו,
דכתיב ביה ואמר לנא רבנא אשי.
בסוגיה זו לא מוזכר "רבינא"
14.
הערות נוספות מעבר לאמור בסוגיה הקודמת:
15.
בסוגיה זו מוכח שיש הבדל בין "רבנן דבי רב אשי" לרב אשי עצמו. אם "רבנן דבי רב אשי" היו תלמידי בית מדרשו - ניחא, אבל אם הם היו חברי בית דינו של רב אשי קשה לומר שנחלקו על רב אשי עצמו.
16.
מובא ב"שדי חמד", ו, עמוד 2636,
שהתוס' יו"ט כתב שרבנן דבי רב אשי היו "בתראי" נגד רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע, וגם "מארי דגמרא" טפי, ואנו הוכחנו שהיו בדור אחד, וגם רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע היו גדולים בחכמה ובמנין יותר מרבנן דרב אשי והלכה כמותם דחדש בחוץ לארץ דרבנן וספיקו מותר.
כלומר, מחלוקת אם רב פפא היה "גדול" מ"רבנן דרב אשי".
17.
רש"י מסכת כתובות דף כב עמוד א:
בי דינא דרבנא אשי - אורחא דמילתא נקט שהוא היה ראש ישיבה במתא מחסיא בימי רב נחמן בר יצחק דהוא מרא דשמעתא דודאי בי דינא דרב אשי לא עבדין בתרין.
מרש"י מוכח ש"רבנן דבי רב אשי" היו בית דינו של רב אשי!
ואמר לנא רבנא אשי - לאזדקוקי ליה ולקיומי דכיון דרב אשי גופיה הזקיקן איהו ודאי לתלתא אמר
ויש מפרשין ואמר לנא רבנא אשי תלתא נינהו ולא נהירא לי דאי רב אשי חד מנהון מאי ואמר לנא דכתבי ביה.
18.
מוכח מסוגייתנו שיש מעמד מיוחד לכל ראש בית דין כמו המעמד שיש לרב אשי ביחס לבית דינו - שבסוגייתנו הוא ודאי קיים את פסק ההלכה שלא כשמואל.
19.
ואולי דווקא כאן יש עניין מיוחד, כי רב אשי מלבד היותו ראש בית הדין - שכלל את רבנן דבי רב אשי - היה גם "עורך הגמרא" והוא זה שפסק שלא כשמואל!
20.
במקרים אחרים נראה לומר שדווקא לחברי בית הדין יש כח יותר מאשר לראש בית הדין. למשל, ראינו שבמשנה כש"רבי" חולק על חכמים אין הלכה כמותו. והנה, יש לומר שחברי בית דינו של רבי הם אלה שקבעו כמה כללי פסיקה במשניות וגם את הכלל שאין הלכה כרבי נגד חכמים=רבים. ולמרות זאת "רבי" לא נמנע מלשבץ את דעתו שלו במשנה יחד עם דעת החולקים עליו כאשר הוא עצמו ידע כבר שאין הלכה כמותו! הרי לפנינו, ש"עורך המשנה" לא פוסק כעצמו, ואילו - בדרך כלל - רב אשי "עורך הגמרא" כן פוסק כעצמו, אם כי לעתים ההלכה כרבינא כי גם הוא היה עורך הגמרא.
21.
הערות:
מדוע הביטוי "רבנא אשי" - "סבוראים". הביטוי "רבנא אשי" - 5 מופעים בש"ס. רק בשתי הסוגיות לעיל! אבל הכינוי "רבנא" בצמוד לחכמים אחרים מובא עוד בש"ס - 36 מופעים בש"ס, כולל כנראה גם חכם בשם "רבנא".
האם הביטוי "בי רב אשי" - 21 מופעים בש"ס - זהה במשמעותו לביטוי "בי דינא דרבנא אשי"="בי דינא דרב אשי" - 0 מופעים בש"ס
22.
מדוע רש"י כתב שרב נחמן בר יצחק היה בזמנו של רב אשי?
אולי מכיוון שרבינא היה תלמיד צעיר של רבא והיה גם תלמיד חבר של רב אשי ואז יתכן גם שרב נחמן בר יצחק היה תלמיד מובהק של רבא והיה גם בזמנו של רב אשי. למרות שבעלי סדר הדורות מקשים על רש"י בשם איגרת רש"ג.
23.
ומשמע מרש"י שלא כהסברנו לעיל בסעיף 11.2
