מקלקלת את השורה / רפי זברגר

סנהדרין כט ע"א

הקדמה

למדנו במשנה בדף כ''ז דין ''אוהב ושונא'': האוהב והשונא. אוהב - זה שושבינו, שונא - כל שלא דבר עמו שלשה ימים באיבה. אמרו לו: לא נחשדו ישראל על כך. 
רבי יהודה (מוזכר לפני כן במשנה) פוסק כי אדם הנחשב ל''אוהב'' או ''שונא'' פסול להעיד על ''אוהבו'' או ''שונאו''. 
המשנה מסבירה כי ''אוהב'' הוא למשל, שושבין (מסייע רבות בחתונת החבר), ו''שונא'' הוא אדם שלא דיבר עם חברו שלושה ימים עקב שנאתו. חכמים חולקים על דין זה וסוברים כי "עם ישראל לא חשוד בעדות שקר בעקבות שנאה או אהבה".
 

הנושא

הגמרא בדף שלנו מביאה את המקור לדין של רבי יהודה: 
תנו רבנן: א֣וֹ בְכָל אֶ֜בֶן אֲשֶׁר יָמ֥וּת בָּהּ֙ בְּלֹ֣א רְא֔וֹת וַיַּפֵּ֥ל עָלָ֖יו וַיָּמֹ֑ת וְהוּא֙ לֹא אוֹיֵ֣ב ל֔וֹ וְלֹ֥א מְבַקֵּ֖שׁ רָעָתֽוֹ: (במדבר, ל''ה, כ') 
וְהוּא֙ לֹא אוֹיֵ֣ב ל֔וֹ - יעידנו. וְלֹ֥א מְבַקֵּ֖שׁ רָעָתֽוֹ - ידיננו.
שואלת הגמרא: אשכחן שונא, אוהב מנלן? הפסוק המצוטט לעיל עוסק באויב, מניין שגם "אוהב" פסול לעדות?
בסוף מגיעה הגמרא למסקנה כי נלמד דין אוהב ''מסברה'': אויב מאי טעמא - משום דמרחקא דעתיה - אוהב נמי מקרבא דעתיה. אויב פסול להעיד כלפי ''אויבו'' עקב החשש שמא יטה עדותו בגלל שנאתו כלפיו. אומרת הגמרא, כי אותה סברה, אבל הפוכה, נכונה גם לגבי אוהב. כאן החשש להטיית העדות בגלל אהבתו אליו. לא יוכל להעיד רע כלפיו, עקב אהבתו אליו. 
לאחר שלמדנו את המקורות לדינו של רבי יהודה במשנה, עוברת הגמרא ושואלת לפי חכמים, מה ילמדו הם מהפסוק הנ''ל? מהרישא של הפסוק לומדים: לדיין, ומהסיפא, לומדים הדין השנוי בברייתא: אמר רבי יוסי ברבי יהודה: וְהוּא֙ לֹא אוֹיֵ֣ב ל֔וֹ וְלֹ֥א מְבַקֵּ֖שׁ רָעָתֽוֹ - מכאן לשני תלמידי חכמים ששונאין זה את זה שאין יושבין בדין כאחד. 
מהסיפא (וְלֹ֥א מְבַקֵּ֖שׁ רָעָתֽוֹ) לומדים חכמים דין אחר, המחייב שני תלמידי חכמים, החולקים אחד על השני, עד שמגיעים כביכול ל''שנאה'' – להחזיר את ''השקט'' על כנו, וליישב ביניהם את ההדורים, "כאילו לא קרה כלום". 
 

מהו המסר?

חכמים נקטו לשון ''מקלקלת את השורה'' גם על אהבה (אברהם) וגם על שנאה (בלעם). שני כוחות אלו, עושים את פעולתם, ומשפיעים באופן משמעותי על בן האדם. השנאה גורמת בין היתר לחוסר הקשבה, חוסר נכונות לשמוע ולקבל דעות אחרות, וזו "קלקלתו". לעומת האהבה, אשר עושה פעולה הפוכה. אדם אוהב, מטה אוזן כלפי זולתו, סבלני, קשוב ואף נכון לקבל דעות של אנשים אחרים.
יהי חלקנו מן האוהבים והנאהבים.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]