עונשו של שבנא
סנהדרין כו ע"ב
"נקבוהו בעקביו, ותלאוהו בזנבי סוסיהם, והיו מגררין אותו על הקוצים ועל הברקנין".
מניו דרשו שכך היה?
בעמוד א' לעיל הביאה הגמרא את פסוקי נבואת ישעיהו הפותחת בפסוק: (כב, טו) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' צְבָאוֹת לֶךְ בֹּא אֶל הַסֹּכֵן הַזֶּה עַל שֶׁבְנָא אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת.
הפסוק הבא: (טז) מַה לְּךָ פֹה וּמִי לְךָ פֹה כִּי חָצַבְתָּ לְּךָ פֹּה קָבֶר חֹצְבִי מָרוֹם קִבְרוֹ חֹקְקִי בַסֶּלַע מִשְׁכָּן לוֹ. מבואר שאותו שבנא ביקש להשתרר על המלך. סבורים שנמצא הקבר שכרה לכבודו בקרבת מעין השילוח, ובצידו כתובת אזהרה.
ודרשה הגמרא גם את עונשו שבפסוק הבא: (יז) הִנֵּה ה' מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר וְעֹטְךָ עָטֹה. וגם את הפסוק שלאחר מכן: (יח) צָנוֹף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה כַּדּוּר אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם שָׁמָּה תָמוּת וְשָׁמָּה מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ קְלוֹן בֵּית אֲדֹנֶיךָ.
את המילה כַּדּוּר דרשה הגמרא בחילוף כ' – ק' מלשון: מְקַדְּרִין בֶּהָרִים (עירובין פרק ה משנה ד), כלומר מנקבים. שנקבוהו בעקביו, שבהם היו רגילים לנקוב את הנצלבים.
ואת המילים צָנוֹף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה דרשו מלשון זנב. כי אותיות ז – ס – צ מתחלפות, וגם אותיות ב – פ מתחלפות. העיצורים ז – ב באים כרוכים יחד בהיות שניהם קוליים. והעיצורים פ – ס, או פ – צ באים יחד בהיות שניהם לא קוליים. לכן השורש זנב מקביל לשורש צנף. וראה עוד על כך בקישור זה.
וכן המצנפת היא כיסוי ראש העשוי מצעיף ארוך מאוד כזנב.
וגם השורש סנף משמעו תוספת תמיכה כזנב, כגון במסכת ברכות דף מז ע"ב: "קטן המוטל בעריסה אין מזמנין עליו - אבל עושין אותו סניף לעשרה".
ומסוף הפסוק: וְשָׁמָּה מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ קְלוֹן בֵּית אֲדֹנֶיךָ, דרשו שהיו מגררין אותו כגרירת המרכבות, אך לא מרכבת כבוד אלא מרכבת ביזיון. ולאן גררוהו, מבואר ברישא: אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם – בשדה הפתוח, על הקוצים ועל הברקנין.
