מכסה לסיר / רפי זברגר

סנהדרין כח ע"ב

הקדמה

משנה בדף כ''ג עסקה בפסולים לדון ולהעיד, ובין היתר קבעה כי "הקרוב" פסול להיות עד ודיין. המשנה בדף הקודם פרטה מיהם הקרובים הפסולים. במסגרת מאמר זה נדון ב''קרובים שאינם קרובים''.
 

הנושא

אמר רב חסדא: אבי חתן ואבי כלה מעידין זה על זה, ולא דמו להדדי אלא כי אכלא לדנא.
רב חסדא פוסק כי ''מחותנים'', כלומר אבא של החתן אינו מוגדר קרוב לאביה של כלתו, ולכן יכולים להעיד זה לזה. 
המשל של הקרבה ביניהם: כי אכלא לדנא. כלומר כמו מכסה לסיר. אמנם המכסה ממש קרוב לסיר והוא אפילו מכסה אותו, סוגר אותו ושומר עליו מכל משמר שלא ייכנסו דברים אחרים לתבשיל המתבשל בסיר, גורם לחום שלא ייפלט החוצה וכן הלאה, למרות כל זאת – הם ''שונים בתכלית''. בלשונו של רש''י כאן: כמגופה (כיסוי) שאינה דומה לחבית.
דין זה נפסק בשו''ע (חו"מ, ל''ג, ו'), אך הרמ''א (רבי משה איסרליש, חי לפי כשלוש מאות שנה, פוסק לאשכנזים) חולק וקובע: אע"ג דלעדות כשרים אסורין לדון דה"ל כאוהב ושונא ואפי' הוא דיין קבוע יכול לומר אינו מקובל לי 
הרמ''א פוסק כי מחותנים אסורים להעיד ולדון זה לזה ומשווה זאת לדין אחר בשו''ע (ז', ו') האוסר על דיין לדון נידון שהוא ''אוהבו'' או ''שונאו''. 
 

מהו המסר?

מושג זה של ''התאמה מכסה לסיר'' משמש אותנו דווקא לכיוון שונה. כאשר אנו אומרים שהזוג מתאימים ''כמו מכסה לסיר'' הרי שהכוונה היא שהם ממש מתאימים אחד לשני, בדיוק כמו מכסה לסיר.
עלינו לשאול, האם מכסה לסיר הם השלמה או ניגוד? האם הם מתאימים או שמא אינם מתאימים?
ניתן לומר שיש ''שני דינים'' בנושא. מכסה חייב להיות בגודל המתאים ממש לסיר כדי שהוא ''ישב'' טוב ויכסה את התבשיל המתבשל בסיר. מצד זה אנו חייבים לראות התאמה בין המכסה והסיר.
מצד שני, מכסה הוא מכסה וסיר הוא סיר. כלומר, כל אחד ''עושה את תפקידו'' וממלא את ייעודו בחיים, הסיר – כלי קיבול לתבשיל המתבשל, והמכסה אינו אלא ''מונע בריחת התבשיל החוצה'' וכן ''גורם לבישול יעיל וטוב יותר''.
ניתן לומר כך גם לגבי זיווגים. העובדה שיש התאמה בין בני הזוג, אינם מחייבת זהות ושוויון ביניהם. אולי נוכל לומר ההיפך – דווקא השונות ביניהם, ההשלמה של אחד לשני, כאשר לכל אחד יש תכונות אופייניות משלו, ובכל אופן הם יכולים להתחבר ולעשות דברים ביחד, כמו ''מכסה לסיר''. התבשיל המתבשל בסיר, יוצא באיכות טובה יותר, כאשר המכסה שלו "מתאים" בדיוק למידותיו. לכן ניתן לומר, כי דווקא הגמרא שלמדנו היום משלימה את המשמעות של השימוש באמרה זו. השונות בין הסיר והמכסה, אשר מתירה מעיקר הדין להעיד ולדון זה לזה, היא לפעמים מעצימה את הזיווג הראוי והנכון.
הפסק של הרמ''א מציף את המורכבות של הנושא. מצד אחד שונות אך מנגד התאמה. מצד אחד זהות ייחודית לכל אחד, ומנגד יצירת דבר חדש משותף שלם ויפה.
זיווג כזכור, הינה משימה אשר איננה פשוטה כל עיקר, במיוחד לאור המורכבות המתוארת לעיל.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]