הימורים ומשחקי מזל על כסף
סנהדרין כד ע"ב
"משחק בקוביא מאי קא עביד?... לפי שאין עסוקין ביישובו של עולם".
הלכה כדעה זו, שאין במשחק בקוביא משום אסמכתא, ואינו נפסל אלא באין לו אומנות אחרת.
יש שפירשו שמשום כך מותר לכתחילה לשחק בקוביא אם יש לו מלאכה אחרת.
אך לשון הרמב"ם בהלכות עדות י, ד: "הואיל ולוקחים ממון שאינו שלהם בחמס פסולין... וכן משחק בקוביא והוא שלא תהיה לו אומנות אלא הוא, הואיל ואינו עוסק ביישובו של עולם הרי זה בחזקת שאוכל מן הקוביא שהוא אבק גזל, ולא בקוביא בלבד אלא אפילו משחקים בקליפי אגוזים וקליפי רמונים".
וכ"כ בשו"ע חו"מ לד, טז: "שאוכל מן הקוביא שהוא אבק גזל".
כלומר שהפסול במשחק בקוביא הוא משום אבק גזל, כי הכסף לא ניתן לו בלב שלם. ולכן הדבר אסור, גם כשיש לו אומנות אחרת, אלא שלא נפסל אז לעדות.
ראיות לדעת הרמב"ם והשו"ע:
א. אמרו במסכת שבת דף קמט ע"ב: "מנה גדולה כנגד מנה קטנה - אף בחול לאחרים אסור. מאי טעמא - משום קוביא". להדיא אסרו הגרלה או תחרות בין שניים, כשהמנצח ירוויח דבר, למעט בין אחים. ולא העמידו איסור זה רק למאן דאמר שיש בזה אסמכתא וגזל גמור.
ב. אמרו במסכת כתובות דף סא ע"ב: "איכא בינייהו, דמיטללא בגורייתא קיטנייתא ונדרשיר".
ופירש רש"י: דמיטללא בגורייתא קיטנייתא ונדרשיר - משחקת בכלבים דקים ושחוק שקורין אישקקי"ש (שחמט), לידי זימה איכא לידי שיעמום ליכא דאין שיעמום אלא ביושב ותוהא ובטל לגמרי.
מובאים פה עיסוקים של יושבי קרנות שאין בהם תועלת, ולכן מביאים לידי זימה, אך העוסק בהם עסוק בדבר מה ולכן אינו משתגע. העוסקים בדברים כגון אלו אינם מנויים בין פסולי העדות, ואפילו אם אין לו מלאכה אחרת, ולמרות שאינם עסוקים ביישובו של עולם. מכאן שאין נפסלים אלא בדבר שיש בו אבק גזל.
