הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי
סנהדרין לג ע"א
"דיני ממונות מחזירין כו'. ורמינהו: דן את הדין, זיכה את החייב חייב את הזכאי, טימא את הטהור, טיהר את הטמא - מה שעשה עשוי, וישלם מביתו!
אמר רב יוסף: לא קשיא: כאן - במומחה, כאן - בשאינו מומחה. - ובמומחה מחזירין? והקתני: אם היה מומחה לבית דין - פטור מלשלם! - אמר רב נחמן: כאן - שיש גדול הימנו בחכמה ובמנין, כאן - שאין גדול הימנו בחכמה ובמנין.
רב ששת אמר: כאן - שטעה בדבר משנה, כאן - שטעה בשיקול הדעת".
הבבלי שואל איך כתוב במשנה שמחזירים את הדין, הרי במשנה בכורות שנינו שמה שעשה עשוי, זאת אומרת שלא מחזירים את הדין?
ומתרצת 2 תירוצים:
רב יוסף: מומחה יכול לחזור אם יש גדול ממנו בחכמה ובמנין.
רב ששת: טעה בדבר משנה הדין חוזר, טעה בשיקול הדעת משלם מכיסו.
בניגוד לרב ששת בבלי הירושלמי מעמיד את המשנה בבכורות שמדובר שקבלו על עצמם את הדיין כ3 אנשים לדון דין תורה והוא טעה בשיקול הדעת. שואל הירושלמי מדוע הוא משלם?
ומתרץ הירושלמי שהדיין משלם על בטעות בשיקול הדעת מפני שהיה גאוותן ולא שמע לדברי חכמים ש"אל תהיה דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד" (אחד זה ה')
וזה לשון הזהב של הירושלמי סנהדרין א א:
"רבי בא בשם רבי אבהו בשאמרו לו הרי את מקובל עלינו כשלשה על מנת שתדיננו דין תורה וטעה ודנן משיקול הדעת מה שעשה עשוי מפני שטעה ודנן משיקול הדעת ישלם מביתו שהגיס דעתו לדון יחידי דין תורה דתנינן אל תהי דן יחידי שאין דן יחיד אלא אחד".
יוצא אם כן לפי הירושלמי שלא מספיק זה שטעה בשיקול הדעת כרב ששת בבבלי, אלא הדבר שמחייב את הדיין זה הגסת לבו של הדיין לדון יחידי.
