הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק

נשות דוד

סנהדרין יט ע"ב

בשיעור זה ברצוני לנסות לעשות סדר בסוגיה שנראית די מבלבלת, והיא מספר נשותיו של דוד וזהותן. אני מתנצל מראש אם אחרי השיעור רק נצא עם בלבול יותר גדול, אבל אם מנסים ליישב את כל המקראות ואת כל הגמרות העוסקות בכך, נראה שאין מנוס מלהגיע לסיפורים די דחוקים.

נתחיל מהמשנה שאותה למדנו השבוע בדף היומי:
 

1. משנה מסכת סנהדרין פרק ב משנה ב

המלך לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו, לא חולץ ולא חולצין לאשתו, לא מיבם ולא מיבמין לאשתו... ואין נושאין אלמנתו. רבי יהודה אומר: נושא המלך אלמנתו של מלך, שכן מצינו בדוד שנשא אלמנתו של שאול, שנאמר "ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך".

מהמשנה הזו אנו למדים דבר שלא כתוב במקרא, והוא שבין נשותיו של דוד היתה גם אלמנתו של שאול. המשנה לומדת זאת מתוכחתו של נתן לדוד לאחר חטא בת שבע, אשר בו הוא אומר שדוד כבר נשא את נשי אדוניו. וצריך להבין: אם הפסוק מדבר על 'נשי אדוניך', למה המשנה אומרת שהוא נשא 'אלמנתו' של שאול ולא את אלמנותיו?

נחזור לשאלה זו בהמשך. ראשית, עלינו לראות מה אנחנו כבר יודעים על נשותיו של דוד. עוד לפני שמלך דוד בירושלים, היו לו שש נשים:
 

2. שמואל ב פרק ג, ב-ה

וַיִּוָּלְדוּ לְדָוִד בָּנִים בְּחֶבְרוֹן וַיְהִי בְכוֹרוֹ אַמְנוֹן לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִת: וּמִשְׁנֵהוּ כִלְאָב לַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי וְהַשְּׁלִשִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר: וְהָרְבִיעִי אֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית וְהַחֲמִישִׁי שְׁפַטְיָה בֶן אֲבִיטָל: וְהַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אֵשֶׁת דָּוִד אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְדָוִד בְּחֶבְרוֹן.

לאחר מכן, כאשר הגיע דוד לירושלים, הוא נשא עוד נשים רבות, ואיננו יודעים את מספרן, אבל כפי שנראה בהמשך חז"ל ידעו להגיד כמה נשים נוספות היו לו:
 

3. שמואל ב פרק ה, יג-טז

וַיִּקַּח דָּוִד עוֹד פִּלַגְשִׁים וְנָשִׁים מִירוּשָׁלִַם אַחֲרֵי בֹּאוֹ מֵחֶבְרוֹן וַיִּוָּלְדוּ עוֹד לְדָוִד בָּנִים וּבָנוֹת: וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הַיִּלֹּדִים לוֹ בִּירוּשָׁלִָם שַׁמּוּעַ וְשׁוֹבָב וְנָתָן וּשְׁלֹמֹה: וְיִבְחָר וֶאֱלִישׁוּעַ וְנֶפֶג וְיָפִיעַ: וֶאֱלִישָׁמָע וְאֶלְיָדָע וֶאֱלִיפָלֶט:

אגב, במקבילה של הפסוקים הללו בדברי הימים לא מופיע כלאב, ובמקומו מופיע דניאל:
 

4. דברי הימים א פרק ג, א-ג

וְאֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי דָוִיד אֲשֶׁר נוֹלַד לוֹ בְּחֶבְרוֹן הַבְּכוֹר אַמְנֹן לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִית שֵׁנִי דָּנִיֵּאל לַאֲבִיגַיִל הַכַּרְמְלִית: הַשְּׁלִשִׁי לְאַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר הָרְבִיעִי אֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית: הַחֲמִישִׁי שְׁפַטְיָה לַאֲבִיטָל הַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אִשְׁתּוֹ

את הסתירה הזו מיישבת הגמרא בצורה די פשוטה: כלאב הוא דניאל:
 

5. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ד עמוד א

ואמר רבי יוחנן: לא כלאב שמו אלא דניאל שמו, ולמה נקרא שמו כלאב - שהיה מכלים פני מפיבשת בהלכה, ועליו אמר שלמה בחכמתו: "בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני", ואומר: "חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר".

ראינו, אם כן, שלדוד יש שש נשים מחברון, ועוד מספר לא ידוע של נשים מירושלים. והנה המשנה אומרת שלדעת ר' יהודה אחת מאותן נשים היא אלמנתו של שאול, אבל היא לא אומרת מי היא אותה אשה. אך חכמים חולקים על ר' יהודה וסוברים שדוד לא נשא את אלמנתו של שאול, ואת הפסוק בתוכחתו של נתן הם מסבירים שאין הכוונה לאלמנתו של שאול אלא לשתי בנותיו של שאול:
 

6. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף יט עמוד ב

תניא, אמרו לו לרבי יהודה: נשים הראויות לו מבית המלך. ומאי נינהו - מירב ומיכל. שאלו תלמידיו את רבי יוסי: היאך נשא דוד שתי אחיות בחייהן? - אמר להן: מיכל אחר מיתת מירב נשאה. רבי יהושע בן קרחה אומר: קידושי טעות היו לו במירב, שנאמר תנה את אשתי את מיכל אשר ארסתי לי במאה ערלות פלשתים. מאי תלמודא? - אמר רב פפא: מיכל אשתי, ולא מירב אשתי. מאי קידושי טעות? דכתיב: והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עשר גדול וגו'. אזל קטליה. אמר לו: מלוה אית לך גבאי, והמקדש במלוה - אינה מקודשת. אזל יהבה לעדריאל, דכתיב, ויהי בעת תת את מירב בת שאול לדוד וגו'. אמר ליה: אי בעית דאתן לך מיכל - זיל אייתי לי מאה ערלות פלשתים. אזל אייתי ליה. אמר ליה: מלוה ופרוטה אית לך גבאי. שאול סבר: מלוה ופרוטה - דעתיה אמלוה, ודוד סבר: מלוה ופרוטה - דעתיה אפרוטה. ואיבעית אימא: דכולי עלמא מלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה, שאול סבר: לא חזו ולא מידי, ודוד סבר: חזו לכלבי ושונרי.

ר' יוסי סובר שדוד נשא את שתי בנותיו של שאול: קודם הוא נשא את מירב, ואחרי מותה הוא נשא את מיכל. ר' יהושע בן קרחה סובר שקידושי מרב כלל לא נחשבו קידושין. הכל התחיל בהצעת הנישואין שבאה כאשר גלית חרף את ישראל:
 

7. שמואל א פרק יז, כג-כה

וְהוּא מְדַבֵּר עִמָּם וְהִנֵּה אִישׁ הַבֵּנַיִם עוֹלֶה גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי שְׁמוֹ מִגַּת מִמַּעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים וַיְדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁמַע דָּוִד: וְכֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בִּרְאוֹתָם אֶת הָאִישׁ וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו וַיִּירְאוּ מְאֹד: וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַרְּאִיתֶם הָאִישׁ הָעֹלֶה הַזֶּה כִּי לְחָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל עֹלֶה וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל וְאֶת בִּתּוֹ יִתֶּן לוֹ וְאֵת בֵּית אָבִיו יַעֲשֶׂה חָפְשִׁי בְּיִשְׂרָאֵל:

דוד שמע כי מי שיכה את גלית יקבל את בתו של שאול, והניח, כנראה שמדובר בבתו הגדולה, מרב. אמנם מן הפסוקים משמע שדוד לא הרגיש עצמו ראוי להינשא לבתו של המלך, וזו לא היתה הסיבה לכך שהוא היכה את גלית, אבל אומר ר' יהושע בן קרחה שדוד חשב לקדש את מרב בכסף שאותו הבטיח המלך לתת למי שיכה את גלית. כיון שכך, מדובר בקידושין שאינם יכולים לחול, כי המקדש במלוה אינה מקודשת.

בשלב השני דוד מוסיף לכסף הקידושין גם מאה ערלות פלשתים, שאולי שוים פרוטה, אבל גם כאן מתעוררים ספקות: האם המקדש במלוה (העושר הגדול) ופרוטה (ערלות פלשתים) דעתו על הפרוטה או על המלוה, והאם ערלות הפלשתים בכלל שוות פרוטה?

בכל אופן, מן הפסוקים משמע שמירב כלל לא ניתנה לדוד אלא לעדריאל המחולתי, ואילו מיכל ניתנה לדוד:
 

8. שמואל א פרק יח, יד-כז

וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל וַה' עִמּוֹ: וַיַּרְא שָׁאוּל אֲשֶׁר הוּא מַשְׂכִּיל מְאֹד וַיָּגָר מִפָּנָיו: וְכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אֹהֵב אֶת דָּוִד כִּי הוּא יוֹצֵא וָבָא לִפְנֵיהֶם: וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד הִנֵּה בִתִּי הַגְּדוֹלָה מֵרַב אֹתָהּ אֶתֶּן לְךָ לְאִשָּׁה אַךְ הֱיֵה לִּי לְבֶן חַיִל וְהִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת ה' וְשָׁאוּל אָמַר אַל תְּהִי יָדִי בּוֹ וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים: וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל מִי אָנֹכִי וּמִי חַיַּי מִשְׁפַּחַת אָבִי בְּיִשְׂרָאֵל כִּי אֶהְיֶה חָתָן לַמֶּלֶךְ: וַיְהִי בְּעֵת תֵּת אֶת מֵרַב בַּת שָׁאוּל לְדָוִד וְהִיא נִתְּנָה לְעַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי לְאִשָּׁה: וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֶת דָּוִד וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינָיו: וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶתְּנֶנָּה לּוֹ וּתְהִי לוֹ לְמוֹקֵשׁ וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד בִּשְׁתַּיִם תִּתְחַתֵּן בִּי הַיּוֹם: וַיְצַו שָׁאוּל אֶת עֲבָדָו דַּבְּרוּ אֶל דָּוִד בַּלָּט לֵאמֹר הִנֵּה חָפֵץ בְּךָ הַמֶּלֶךְ וְכָל עֲבָדָיו אֲהֵבוּךָ וְעַתָּה הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ: וַיְדַבְּרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל בְּאָזְנֵי דָוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר דָּוִד הַנְקַלָּה בְעֵינֵיכֶם הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ וְאָנֹכִי אִישׁ רָשׁ וְנִקְלֶה: וַיַּגִּדוּ עַבְדֵי שָׁאוּל לוֹ לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר דָּוִד: וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כֹּה תֹאמְרוּ לְדָוִד אֵין חֵפֶץ לַמֶּלֶךְ בְּמֹהַר כִּי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים לְהִנָּקֵם בְּאֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ וְשָׁאוּל חָשַׁב לְהַפִּיל אֶת דָּוִד בְּיַד פְּלִשְׁתִּים: וַיַּגִּדוּ עֲבָדָיו לְדָוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי דָוִד לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ וְלֹא מָלְאוּ הַיָּמִים: וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּלֶךְ הוּא וַאֲנָשָׁיו וַיַּךְ בַּפְּלִשְׁתִּים מָאתַיִם אִישׁ וַיָּבֵא דָוִד אֶת עָרְלֹתֵיהֶם וַיְמַלְאוּם לַמֶּלֶךְ לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ וַיִתֶּן לוֹ שָׁאוּל אֶת מִיכַל בִּתּוֹ לְאִשָּׁה:

סיכום ביניים: בשלב הזה לדוד יש אשה אחת והיא מיכל בת שאול. מירב – אחותה הגדולה - היתה אמורה להינשא לו, אבל נישאה לעדריאל המחולתי כיון שדוד לא היה מעוניין להינשא לה כי לא הרגיש עצמו ראוי לכך.
ואולם, מאוחר יותר אנו מוצאים דוקא את מיכל כאשתו של עדריאל המחולתי:
 

9. שמואל ב פרק כא, א-ח

וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד שָׁלֹשׁ שָׁנִים שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת פְּנֵי ה'. וַיֹּאמֶר ה' אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעֹנִים: וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ לַגִּבְעֹנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, וְהַגִּבְעֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה כִּי אִם מִיֶּתֶר הָאֱמֹרִי וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נִשְׁבְּעוּ לָהֶם וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכֹּתָם בְּקַנֹּאתוֹ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה: וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַגִּבְעֹנִים מָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם וּבַמָּה אֲכַפֵּר וּבָרְכוּ אֶת נַחֲלַת ה': וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַגִּבְעֹנִים אֵין לי לָנוּ כֶּסֶף וְזָהָב עִם שָׁאוּל וְעִם בֵּיתוֹ וְאֵין לָנוּ אִישׁ לְהָמִית בְּיִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר מָה אַתֶּם אֹמְרִים אֶעֱשֶׂה לָכֶם: וַיֹּאמְרוּ אֶל הַמֶּלֶךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר כִּלָּנוּ וַאֲשֶׁר דִּמָּה לָנוּ נִשְׁמַדְנוּ מֵהִתְיַצֵּב בְּכָל גְּבֻל יִשְׂרָאֵל: יֻתַּן לָנוּ שִׁבְעָה אֲנָשִׁים מִבָּנָיו וְהוֹקַעֲנוּם לַה' בְּגִבְעַת שָׁאוּל בְּחִיר ה'. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲנִי אֶתֵּן: וַיַּחְמֹל הַמֶּלֶךְ עַל מְפִי בֹשֶׁת בֶּן יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל עַל שְׁבֻעַת ה' אֲשֶׁר בֵּינֹתָם בֵּין דָּוִד וּבֵין יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל: וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֶת שְׁנֵי בְּנֵי רִצְפָּה בַת אַיָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְשָׁאוּל אֶת אַרְמֹנִי וְאֶת מְפִבֹשֶׁת וְאֶת חֲמֵשֶׁת בְּנֵי מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֲשֶׁר יָלְדָה לְעַדְרִיאֵל בֶּן בַּרְזִלַּי הַמְּחֹלָתִי:

חמשת הילדים הם הילדים של מיכל בת שאול, אשתו של עדריאל המחולתי. אך כאמור דוקא מרב היא זו שניתנה לעדריאל! יתרה מזו, המקרא מעיד כי למיכל עצמה מעולם לא היו ילדים:
 

10. שמואל ב פרק ו, כג

וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ

יש לנו, אם כן, שתי נקודות לברר: כיצד יכול להיות שמיכל נשואה לעדריאל המחולתי, אשר כבר נשא לאשה את אחותה – מרב, וכיצד כתוב שלמיכל יש חמשה בנים, אם המקרא מעיד שלא היו לה ילדים?
ובין שתי נשותיו של עדריאל, עלינו לזכור גם שלפי ר' יוסי שתיהן היו גם נשותיו של דוד.

ואם נרצה לסבך קצת את העניינים, נזכור שמיכל היתה גם נשואה לפלטי בן ליש, ולא ברור מתי היא הספיקה להינשא לעדריאל המחולתי:
 

11. שמואל א פרק כה פסוק מד

וְשָׁאוּל נָתַן אֶת מִיכַל בִּתּוֹ אֵשֶׁת דָּוִד לְפַלְטִי בֶן לַיִשׁ אֲשֶׁר מִגַּלִּים:

כעת נחזור לתוכחתו של נתן. התוכחה הזו היא שגרמה לר' יהודה לומר שדוד נשא את אלמנתו של שאול, ולר' יוסי לומר שהוא נשא את שתי בנותיו:
 

12. שמואל ב פרק יב, ז-ח

וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד אַתָּה הָאִישׁ כֹּה אָמַר ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי הִצַּלְתִּיךָ מִיַּד שָׁאוּל: וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְאִם מְעָט וְאֹסִפָה לְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה:

מה התכוון נתן באמרו שדוד קיבל את נשי אדוניו? ר' יוסי, כאמור, הסביר שמדובר בנשים הראויות לו מבית המלך, והכוונה למרב ומיכל. אך ר' יהודה הבין מכאן שדוד נשא אל אלמנתו של שאול. הוא לא אמר מי מבין נשותיו של דוד היתה אלמנתו של שאול, והוא גם לא הסביר מדוע כתוב 'נשי אדוניך' בלשון רבים.

נראה שההסבר לכך הוא שהמלה 'אדוניך' אינה מתייחסת בהכרח לשאול. אחת מנשותיו של דוד היא אביגיל, שהיתה אשתו של נבל הכרמלי. כך אמר נבל עצמו כאשר אנשי דוד ביקשו ממנו לקבל חלק בשמחת הגז של נבל:
 

13. שמואל א פרק כה, י

וַיַּעַן נָבָל אֶת עַבְדֵי דָוִד וַיֹּאמֶר מִי דָוִד וּמִי בֶן יִשָׁי הַיּוֹם רַבּוּ עֲבָדִים הַמִּתְפָּרְצִים אִישׁ מִפְּנֵי אֲדֹנָיו:

אם נבל מגדיר את עצמו כאדונו של דוד, בהחלט אפשר לומר שאחת מ'נשי אדוניך' היא אביגיל אשת נבל הכרמלי. זה משאיר אותנו כמובן עם השאלה מי היא האשה השניה המוגדרת כ'אשת אדוניך', ולכן אמר ר' יהודה שדוד נשא את אלמנתו של שאול. התלמוד הירושלמי מביא את התשובה של אביגיל, אך מוסיף שתיים מנשותיו של שאול:
 

14. תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק ב הלכה ג

ר' יודן אומר נושא המלך אלמנות המלך שמצינו בדוד שנשא אלמנות שאול שנאמר "ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך" - זו רצפה ואביגיל ובת שבע.

לגבי בת שבע חייבים לומר שיש כאן טעות סופר: ראשית, מעולם לא ראינו שהיא היתה אשתו של שאול. ושנית, הרי נתן מוכיח את דוד על מעשה בת שבע, ולא יכול להיות שהוא אומר לו שהוא כבר קיבל את בת שבע. לגבי רצפה בת איה, מהירושלמי מוכח שר' יהודה סובר שהיא נישאה לדוד. הדבר הזה לא כתוב במקרא. מה שאנחנו יודעים על רצפה, מלבד הסיפור של בניה שנמסרו לגבעונים, הוא שבגללה עזב אבנר בן נר את איש בושת:
 

15. שמואל ב פרק ג, ז-יא

וּלְשָׁאוּל פִּלֶגֶשׁ וּשְׁמָהּ רִצְפָּה בַת אַיָּה וַיֹּאמֶר אֶל אַבְנֵר מַדּוּעַ בָּאתָה אֶל פִּילֶגֶשׁ אָבִי: וַיִּחַר לְאַבְנֵר מְאֹד עַל דִּבְרֵי אִישׁ בֹּשֶׁת וַיֹּאמֶר הֲרֹאשׁ כֶּלֶב אָנֹכִי אֲשֶׁר לִיהוּדָה הַיּוֹם אֶעֱשֶׂה חֶסֶד עִם בֵּית שָׁאוּל אָבִיךָ אֶל אֶחָיו וְאֶל מֵרֵעֵהוּ וְלֹא הִמְצִיתִךָ בְּיַד דָּוִד וַתִּפְקֹד עָלַי עֲוֹן הָאִשָּׁה הַיּוֹם: כֹּה יַעֲשֶׂה אֱ-לֹהִים לְאַבְנֵר וְכֹה יֹסִיף לוֹ כִּי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לְדָוִד כִּי כֵן אֶעֱשֶׂה לּוֹ: לְהַעֲבִיר הַמַּמְלָכָה מִבֵּית שָׁאוּל וּלְהָקִים אֶת כִּסֵּא דָוִד עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע: וְלֹא יָכֹל עוֹד לְהָשִׁיב אֶת אַבְנֵר דָּבָר מִיִּרְאָתוֹ אֹתוֹ:

לא ברור מהסיפור הזה האם היה אמת בהאשמה שהאשים איש בושת את אבנר. יכול להיות שהרקע להאשמה הזו הוא העובדה שכולם הבינו שמי שמקבל את רצפה בת איה הוא הממשיך של שאול, ואיש בושת חשב שאבנר חותר תחתיו. אם הסיפור היה נכון, ובאמת אבנר חתר תחת איש בושת בלקיחת רצפה, הרי שכאשר אבנר ערק לדוד, הוא העביר את רצפה לדוד, וזו כוונת הירושלמי שדוד התחתן גם עם רצפה. אם זה נכון, הרי שדוד לא רצה למסור לגבעונים את בנו של יונתן, ובמקום זאת מסר להם שני בנים שגדלו בביתו – בניה של רצפה בת איה.

האמת היא שאפשר להעלות אופציה נוספת לגבי 'נשי אדוניך': אחת מנשותיו של דוד היתה אחינועם היזרעאלית. ראשית, צריך להבין שכנראה שאין הכוונה ליזרעאל שנמצאת בצפון, אלא לעיר בשם יזרעאל שנמנית בין ערי יהודה בספר יהושע:
 

16. יהושע פרק טו, נה-נז

מָעוֹן כַּרְמֶל וָזִיף וְיוּטָּה: וְיִזְרְעֶאל וְיָקְדְעָם וְזָנוֹחַ: הַקַּיִן גִּבְעָה וְתִמְנָה עָרִים עֶשֶׂר וְחַצְרֵיהֶן:

השם אחינועם אינו מופיע עוד בתנ"ך חוץ מאשר פעם אחת, והיא אכן היתה אשתו של שאול המלך:
 

17. שמואל א פרק יד, מט-נ

וַיִּהְיוּ בְּנֵי שָׁאוּל יוֹנָתָן וְיִשְׁוִי וּמַלְכִּי שׁוּעַ וְשֵׁם שְׁתֵּי בְנֹתָיו שֵׁם הַבְּכִירָה מֵרַב וְשֵׁם הַקְּטַנָּה מִיכַל: וְשֵׁם אֵשֶׁת שָׁאוּל אֲחִינֹעַם בַּת אֲחִימָעַץ וְשֵׁם שַׂר צְבָאוֹ אֲבִינֵר בֶּן נֵר דּוֹד שָׁאוּל:

אם אכן מדובר באותה אחינועם, היא ודאי עונה לתואר 'נשי אדוניך', אבל היא אינה עונה לתואר 'אלמנתו של מלך', כיון שדוד נשא אותה בחיי שאול, וכנראה ששאול גירש אותה. זו יכולה להיות הסיבה לכך שר' יהודה אומר שדוד נשא את אלמנתו של שאול – בלשון יחיד – למרות שהפסוק מדבר על 'נשי אדוניך', בלשון רבים.

אם אכן זה מה שקרה, הרי ששתי נשותיו הראשונות של דוד – אחינועם ואביגיל – היו נשים של אויבי דוד, אשר ראו את היחס של הבעל שלהן לדוד והחליטו לעבור לצד השני: אביגיל עשתה זאת אחרי מותו של נבל, ואחינועם עשתה זאת עוד בחיי שאול.

בהמשך הפרק, בסוגיה שגם אותה למדנו השבוע בדף היומי, מביאה הגמרא מחלוקת כמה נשים יכול המלך לשאת, ותוך כדי הדיון היא גם מיישבת את אחת השאלות ששאלנו , לגבי מרב ומיכל ועדריאל המחולתי:
 

18. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כא עמוד א

הני שמונה עשרה מנלן? - דכתיב ויולדו לדוד בנים בחברון ויהי בכורו אמנון לאחינעם היזרעאלית ומשנהו כלאב לאביגיל אשת נבל הכרמלי והשלישי אבשלום בן מעכה והרביעי אדניה בן חגית והחמישי שפטיה בן אביטל והששי יתרעם לעגלה אשת דוד אלה ילדו לדוד בחברון. וקאמר ליה נביא: אם מעט ואסיפה לך כהנה וכהנה. כהנה - שית, וכהנה - שית. דהוו להו תמני סרי. מתקיף לה רבינא: אימא כהנה - תרתי סרי וכהנה עשרין וארבע! - תניא נמי הכי: לא ירבה לו נשים - יותר מעשרים וארבע. - למאן דדריש וי"ו - ארבעים ושמנה הוו! - תניא נמי הכי: לא ירבה לו נשים יותר מארבעים ושמנה. ותנא דידן מאי טעמיה? - אמר רב כהנא: מקיש כהנה בתרא לכהנה קמא מה כהנה קמא - שית, אף כהנה בתרא - שית. והא הואי מיכל! - אמר רב: עגלה זו מיכל, ולמה נקרא שמה עגלה - שחביבה עליו כעגלה, וכן הוא אומר לולי חרשתם בעגלתי וגו'. - ומי הוו למיכל בני? והכתיב ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה! - אמר רב חסדא: עד יום מותה - לא היה לה, ביום מותה - היה לה. מכדי, בנים היכא קא חשיב להו - בחברון, ואילו מעשה דמיכל - בירושלים הוה, דכתיב ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה' ותבז! - ואמר רב יהודה ואיתימא רב יוסף: שקלתה מיכל למיטרפסה. אלא אימא: עד אותו מעשה - היה לה, מכאן ואילך - לא היה לה, והכתיב: ויקח דוד עוד פלגשים ונשים בירושלים, למלויי שמונה עשר.

אם נרצה ליישב את כל הסוגיות יחד, נצטרך לומר שסדר העניינים היה כזה: מרב נישאה (קידושי טעות או קידושין ממש) לדוד, ולאחר מכן לעדריאל המחולתי. לאחר מותה, עדריאל המחולתי התחתן גם עם מיכל, והיא ילדה לו חמשה ילדים. לאחר מכן גירש עדריאל את מיכל והיא נישאה לדוד (שקרא לה עגלה) וילדה לו את יתרעם, ולאחר מכן לא היו לה עוד ילדים. השאלה היא מתי הספיקה מיכל ללדת את חמשת הילדים הללו לעדריאל המחולתי... כך שואל ה'יד רמה':
 

19. יד רמה (ר' מאיר הלוי אבולעפיה, המאה ה-13, ספרד) סנהדרין יט, ב

שאלו תלמידיו את ר' יוסי האיך נשא דוד שתי אחיות. אמר להן: מיכל אחר מיתת מרב נשאה. ואיכא דמקשו הכא והלא ילדה חמשה בנים לעדריאל, וכל ימי מלכותו של שאול לא היו אלא שתי שנים ומחצה, והוא נשא את מיכל קודם לארבעה חודשים שהלך דוד לארץ פלשתים נמצא שבתוך שנתיים היה לה למרב לילד חמשה בנים ומתרצי דתאומים ילדה ולשבעה שבעה חדשים.

וכמובן שצריך להוסיף שאחרי שהיא ילדה את יתרעם היא ניתנה לפלטי בן ליש. אך לגבי פלטי בן ליש ודאי שהקידושין לא תפסו, כיון שהיא עדיין היתה נשואה לדוד. כך כתוב על חזרתה של מיכל לדוד:
 

20. שמואל ב פרק ג פסוקים יד - טז

וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים אֶל אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל לֵאמֹר תְּנָה אֶת אִשְׁתִּי אֶת מִיכַל אֲשֶׁר אֵרַשְׂתִּי לִי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים: וַיִּשְׁלַח אִישׁ בֹּשֶׁת וַיִּקָּחֶהָ מֵעִם אִישׁ מֵעִם פַּלְטִיאֵל בֶּן לָיִשׁ: וַיֵּלֶךְ אִתָּהּ אִישָׁהּ הָלוֹךְ וּבָכֹה אַחֲרֶיהָ עַד בַּחֻרִים וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְנֵר לֵךְ שׁוּב וַיָּשֹׁב:

וכפי שלמדנו השבוע, דרשו חז"ל שבאמת פלטי בן ליש מעולם לא חי עם מיכל חיי אישות:
 

21. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף יט, ב

כתיב 'פלטי' וכתיב 'פלטיאל'. אמר רבי יוחנן: פלטי שמו, ולמה נקרא שמו פלטיאל - שפלטו א-ל מן העבירה. מה עשה? נעץ חרב בינו לבינה, אמר: כל העוסק בדבר זה ידקר בחרב זה. והכתיב "וילך אתה אישה"! - שנעשה לה כאישה. - והכתיב "הלוך ובכה" - על המצוה דאזיל מיניה, "עד בחורים" - שנעשו שניהם כבחורים שלא טעמו טעם ביאה.

בימי העיון בתנ"ך שהיו השנה במכללת הרצוג, השתתפתי בשיעורו של הרב מנשה וינר שעסק בשאלה הזו, וכדי ליישב את כל המקורות ביחד, הוא טוען שזה היה מהלך העניינים: מירב התחתנה ראשונה, ונולדו לה חמשה ילדים מעדריאל המחולתי, אשר נפטר. כשהפסוק אומר 'והיא ניתנה לעדריאל המחולתי', אין הכוונה שעכשיו היא ניתנה לו, אלא שהיא היתה אשתו עד שהוא נפטר. כששאול מציע אותה לדוד, היא כבר אלמנה עם חמשה ילדים. שאול מחפש לה חתן, ולכן מציע אותה לדוד. אבל מיד אחרי שדוד לקח אותה לאשה היא נפטרה. עכשיו יש חמשה יתומים שצריך לטפל בהם. מיכל, אחותה הקטנה והרווקה, ביקשה להינשא לדוד ולגדל איתו את היתומים. זה מה שאומרת הגמרא שהיא גידלה את היתומים בתוך ביתה. מיכל לא רצתה את פלטי בן ליש, אבל שאול אומר לה שדוד הוא כבר כאדם מת, כי הוא מבוקש ע"י המלך, ולכן בינתיים יש לה אחריות על חמשה יתומים, ולכן היא מוכנה להיכנס לביתו של פלטי בן ליש שיפרנס אותה וידאג ליתומים. פלטי באמת היה צדיק ורצה להתחתן איתה, אבל כל עוד דוד חי הוא לא היה יכול. הילדים הללו, שבסופו של דבר מיועדים לגדול אצל דוד, ביחד עם שני הילדים של רצפה בת איה, הם שבעת הילדים שהוא נותן לגבעונים.

הבעיה שלי בהסבר הזה היא שקשה לומר שמרב שהוצעה לדוד היתה אלמנה עם חמשה יתומים, ומה עוד שחז"ל לא רמזו לכך. לכן נלע"ד ליישב את הדברים באופן אחר, בלא צור ליישב את כל האוקימתות של חז"ל, מתוך הנחה שישנן דעות שונות בחז"ל: שאול הציע לדוד להתחתן עם מרב, אבל ברגע האחרון העדיף לתת אותה לעדריאל המחולתי. כדי שלא להפר את דברו, נאלץ לעשות לדוד תרגיל. ידועים דברי רש"י על מה שאמר יעקב ללבן "אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה":
 

22. רש"י בראשית פרק כט פסוק יח

ברחל בתך הקטנה - כל הסימנים הללו למה? לפי שיודע בו שהוא רמאי. אמר לו: אעבדך ברחל, ושמא תאמר רחל אחרת מן השוק, תלמוד לומר בתך, ושמא תאמר אחליף ללאה שמה ואקרא שמה רחל, תלמוד לומר הקטנה ואף על פי כן לא הועיל לו שהרי רמהו:

מה שחשש ממנו יעקב, הוא בדיוק מה שעשה שאול: כיון שהוא העדיף את עדריאל בתור חתן, והתברר לו שמיכל מעוניינת להינשא לדוד, הוא החליט להחליף את שמות בנותיו. מיכל ניתנה לדוד, אבל הוא אמר שקוראים לה מרב, ולאשת עדריאל הוא קרא מיכל.

מרב, (שנקראה עתה מיכל) אשת עדריאל ילדה חמשה ילדים, והם הילדים שנמסרו לגבעונים, ואילו מיכל המקורית מעולם לא ילדה. כך לא צריך לומר שעדריאל היה נשוי לשתי אחיות, וגם לא צריך לומר שדוד היה נשוי לשתי אחיות, וגם יישבנו את הסתירה האם למיכל היו ילדים או לא. כמובן שגם הפתרון הזה אינו חף מדוחק, וכל אחד יבחר לעצמו איזה פתרון דחוק פחות...