הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"היינו רב... איכא בינייהו..."

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

סנהדרין כד ע"א

"...היינו דרב דימי! - איכא בינייהו מיגו. דמר סבר: אמרינן מיגו ומר סבר: לא אמרינן מיגו."

1.
הגמרא שואלת שפירושו של רבין דומה לפירושו של רב דימי.

2.
הביטוי "היינו דרב..." דומה לביטוי "מאי בינייהו?", כלומר, מה ההבדל בין שתי השיטות, באיזה מקרה הם חלוקים ביניהם.

3.
בדרך כלל הסגנון הוא "מאי בינייהו?... איכא בינייהו" [כשהגורם המבדיל מובא בין שני ה"בינייהו"], או: "מאי בינייהו? איכא בינייהו..." [כשהגורם המבדיל מובא אחרי ה"איכא בינייהו"]

4.
בדרך כלל בסגנון הראשון המשפט שלפני הסיומת "איכא בינייהו" הוא מושג.

4.1
או אפשר לומר שהסגנון הראשון מתאים כאשר המשפט בי שני ה"בינייהו" הוא משפט קצר.
וכשהמשפט ארוך הוא יופיע בסגנון השני, אחרי הקידומת "איכא ביניהו...".

4.2
בדרך כלל בסגנון השני אחרי הקידומת "איכא בינייהו..." יופיע מקרה [ולא מושג].

5.
בסוגייתנו לא מתיישב, שהרי המושג "מיגו" מופיע אחרי הביטוי "איכא בינייהו". והמושג "מיגו" הוא ביטוי קצר, וכן בדרך כלל אחרי "איכא בינייהו" מופיע או מקרה, ובסוגייתנו לא מופיע מקרה אלא מושג...

6.
אלא יש לומר, שכאשר הגמרא שואלת על שתי שיטות שהן זהות לגמרי בניסוחן ובדינן אזי השאלה היא "דעת רב ... היינו=זהה לדעת רב ..." במקרה כזה תמיד התשובה היא "איכא בינייהו..." ויופיע מושג ולא מקרה.

6.1
במקרה הנ"ל מובא הביטוי "איכא בינייהו" רק פעם אחת - כקידומת לגורם המבדיל - מושג.

6.2
הערה: הסגנון: "...היינו... איכא בינייהו..." - 53 מופעים בש"ס [אמנם, גם מקרים [ולא רק מושגים] מובאים אחרי ה"איכא בינייהו".

7.
ה"מיגו" בסוגייתנו איננו המיגו הרגיל של נאמנות טענת "בעל דבר" [ראה "שוטנשטיין", הערה 7].