כמיהה / רפי זברגר

סנהדרין יט ע''א

הקדמה

למדנו במשנה בתחילת הפרק השני, מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה לגבי מצוות לווית המת של כהן גדול: 
מת לו מת - אינו יוצא אחר המטה, אלא הן נכסין והוא נגלה, הן נגלין והוא נכסה, ויוצא עמהן עד פתח שער העיר, דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר: אינו יוצא מן המקדש, משום שנאמר וּמִן הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א יֵצֵ֔א וְלֹ֣א יְחַלֵּ֔ל אֵ֖ת מִקְדַּ֣שׁ אֱלֹהָ֑יו כִּ֡י נֵ֠זֶר שֶׁ֣מֶן מִשְׁחַ֧ת אֱלֹהָ֛יו עָלָ֖יו אֲנִ֥י הֽ' (ויקרא ,כ''א, י''ב). 
רבי מאיר סובר שכהן גדול יכול לצאת מן המקדש וללוות את המת, אך ללכת באופן כזה שהוא יהיה תמיד במרווח של רחוב מהמלווים את המת. כשהם יוצאים מן הרחוב – הוא נכנס אליו, וכן הלאה בכל מהלך הלוויה.   רבי יהודה סובר כי כהן גדול אינו יכול לצאת כלל וכלל מן המקדש ללוויית המת, גם לא לקרוביו.  
 

הנושא

הגמרא מנסה להבין יותר טוב את סברותיהם של רבי מאיר ורבי יהודה, ושואלת מיד על סברת רבי מאיר:
שפיר קאמר רבי יהודה! הרי סברתו של רבי יהודה נראית נכונה, שהרי כתוב במפורש וּמִן הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א יֵצֵ֔א - הרי שאסור לכהן גדול לצאת מן המקדש, וכיצד אומר רבי יהודה שיכול לצאת וללוות את המת. 
עונה רבי מאיר דרך שאלה: אי הכי לביתו נמי לא! 
אם נסביר כמו רבי יהודה את הפסוק וּמִן הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א יֵצֵ֔א כפשוטו, כך שאסור לו לצאת בכלל מן המקדש, הרי אנו יכולים להגיע למסקנה שגם לביתו אסור לו לצאת, וחייב להישאר כל הזמן בבית המקדש, וזה בוודאי אינו נכון, שהרי התורה לא הזהירה את הכהן, אלא לצאת וללוות את המת, ולא אסרה עליו לצאת לביתו! 
אלא, חוזרת הגמרא ומסבירה את טעמו של רבי מאיר בייתר הרחבה:
אלא הכי קאמר: מן המקדש לא יצא - מקדושתו לא יצא, וכיון דאית ליה הכירא - לא אתי למינגע. 
מסבירים את המילים לֹ֣א יֵצֵ֔א – לא יצא מקדושתו, ולא יגרום לעצמו להיטמא למת. אם כך, אומר רבי מאיר, אם ''נדאג'' שהכהן יהיה במרחק מספיק מן מלווי המת, ונעשה היכר ברור לכך, שהם לא יהיו אף פעם באותו רחוב יחדיו, אלא ברגע שהמלווים עוזבים רחוב מסוים, אז, ורק אז ייכנס הכהן לאותו רחוב, וממילא לא יגע במת ולא ייטמא. 
עתה, נשמע הסברו של רבי מאיר יותר ''משכנע'' והשאלה חוזרת לפתחו של רבי יהודה, והוא משיב:
- ורבי יהודה: אגב מרריה דילמא מקרי ואתי ונגע.
עקרונית, רבי יהודה מסכים לרבי מאיר, שאין כוונת פשט המילים לֹ֣א יֵצֵ֔א שלא יצא בכלל מן המקדש, שהרי באמת מותר לו ללכת לביתו, אלא רבי יהודה חושש יותר מרבי מאיר. הוא סובר, כי כהן גדול, אשר אחד מקרוביו נפטר, שרוי בצער עמוק, ולכן גם אם נרחיקו כעצת רבי מאיר "במרחק רחוב", אנו חוששים שעקב צערו יתקרב למת וייטמא. 
 

מהו המסר?

מסברת רבי יהודה אנו למדים, כי אם יש "כמיהה" לדבר מה אסור, יש לשים ''מחסומים'' רבים מאוד, שלא נתקרב לדבר. הנושא רלוונטי היום יותר מתמיד לגבי אינטרנט ופלאפון, עובדה המחייבת אותנו לא להתרשל בחסימות מכל סוג, ולנסות למצוא את הכלים הטכנולוגיים שיעזרו לנו לחסום מאיתנו מראות ודברים אסורים.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]