קשוט עצמך / רפי זברגר

סנהדרין יח ע''א

הקדמה

היום אנו מתחילים פרק שני ''כהן גדול''. לאחר שלמדנו במשנה הראשונה במסכת כי כהן גדול שעבר עבירה המחייבת מיתה נידון בסנהדרין הגדול, ממשיכים לדון בדינים נוספים של כהן גדול. הדין הראשון במשנה עוסק בכך שכהן גדול יכול להיות דיין בבית דין. כמו כן כהן גדול יכול להיות גם נידון וגם תובע בבית דין של שלושה דיינים העוסק בדיני ממונות. בלשון המשנה: כהן גדול דן ודנים אותו.   
 

הנושא

שואלת הגמרא מיד בתחילתה : כהן גדול דן, פשיטא! 
פשוט שכהן גדול יכול לשמש כדיין, מדוע המשנה מלמדת אותנו דין פשוט. יש המוסיפים ומסבירים את הקושיא לפי הפסוק: וּבָאתָ֗ אֶל הַכֹּהֲנִים֙ הַלְוִיִּ֔ם וְאֶל הַשֹּׁפֵ֔ט אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם – אם הכהנים הפשוטים יכולים להיות דיינים בבית דין כפי שמשמע מן הפסוק, אין סיבה שכהן גדול הממונה עליהם לא יוכל להיות דיין (ר''ן ורבינו יונה).
עונה הגמרא: דנין אותו איצטריכא ליה
החידוש הוא שאפשר לדון, כך שאפשר לתבוע אותו גם בדיני ממונות, למרות חשיבותו של הכהן הגדול.
ממשיכה הגמרא להקשות: הא נמי פשיטא, אי לא דיינינן ליה - איהו היכי דיין? והכתיב (צפניה ב', א'): הִֽתְקוֹשְׁשׁ֖וּ וָק֑וֹשּׁוּ, ואמר ריש לקיש: קְשֹׁט עַצְמְךָ וְאַחַר כָּךְ קְשֹׁט אֲחֵרִים .
גם הדין שכהן גדול יכול להיות נידון פשוט וברור, על סמך דינו של ריש לקיש. הוא לומד מן הפסוק בצפניה הִֽתְקוֹשְׁשׁ֖וּ וָק֑וֹשּׁוּ , כי דיין לא יכול לדון אנשים אחרים אם אינו ''בסדר'' בעצמו. הדיין קודם צריך ''ליישר את דרכיו ומעשיו'' ורק לאחר מכן יכול ''להוכיח'' אנשים אחרים. דיין בבית דין הוא בבחינת ''מוכיח'' ולכן הוא חייב להיות נקי. כדי שאדם יהיה ''נקי'' חייב שתהיה אפשרות לדון גם אותו, כדי להביאו למצב שיהיה ''נקי'' מכל רבב וחשד. 
עונה הגמרא: אלא, איידי דקא בעי למיתני מלך לא דן ולא דנין אותו - תנא נמי כהן גדול דן ודנין. 
באמת, אומרת הגמרא, לא היה צריך ללמד אותנו במשנה דינים אלו, שכהן גדול יכול לדון וגם להיות נידון, אלא בגלל המשך המשנה המלמדת אותנו דיני מלך, שמפאת כבודו הרם, לא דנים אותו, ולכן גם הוא אינו דן אחרים (קְשֹׁט עַצְמְךָ וְאַחַר כָּךְ קְשֹׁט אֲחֵרִים). ובגלל שלמדנו כי מלך אינו דן ואין דנים אותו, מלמדת אותנו המשנה, שכהן גדול, למרות כבודו וחשיבותו, אין דינו כמו מלך, והוא נידון וגם יכול לדון אחרים. 
 

מהו המסר?

המסר של קְשֹׁט עַצְמְךָ וְאַחַר כָּךְ קְשֹׁט אֲחֵרִים מופיע בגמרא במספר מקומות, ומהווה כלל יסוד בדיני תוכחה.
אין להוכיח אנשים אחרים, אם המוכיח בעצמו אינו נקי ויישר. לכאורה, לאור דרישה זו קשה מאוד להוכיח אנשים אחרים, שהרי מי הוא האדם אשר ניתן לומר עליו כי הוא "נקי מכל רבב", ובאמת, יש אומרים כי כמעט לא ניתן להוכיח אנשים אחרים. אך המשנה ברורה (סימן תר''ח, ב') אומר כי אם יש סיכוי שהחוטא ישמע למוכיח – יש מצווה להוכיח.
מתוך עיקרון חשוב זה אנו לומדים על עיקרון דומה של ''דוגמא אישית''. אין הורה יכול לומר לילדו שלא לעשות פעולה מסוימת אם הוא בעצמו עובר עושה אותה פעולה. וכן בכיוון החיובי: הורה המבקש מילדיו לעשות דברים והוא אינו מקפיד עליהם – בקשה זו אינה ''חזקה'' ו''לא תחזיק מים''. אולי באותו רגע הילד יעשה מה שההורה ביקש ממנו, אך לאורך זמן, הנושא לא יחזיק מעמד. קְשֹׁט עַצְמְךָ , עבוד על עצמך, הראה דוגמא אישית טובה, וְאַחַר כָּךְ קְשֹׁט אֲחֵרִים.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]