סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 1038
"ת"ר צדק צדק תרדוף הלך אחר בית דין יפה"
סנהדרין לב ע"ב
יש על אדם לבור לו ב"ד מוצלח, ודיינים מומחים. אחר רבי אליעזר ללוד אחר ריב"ז לברור חייל וכו'. בהגדה של פסח מובא מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אליעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון שהיו מסובין בבני ברק, והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה עד שבאו תלמידים ואמרו להם רבותינו: הגיע זמן ק"ש של שחרית.
מדברי גמרתינו מתבאר: שמקומו של ר"א היה בלוד, ואילו מקומו של רבי עקיבא היה בבני ברק. הגמ' במס' סוכה כ"ז: מביאה את דעתו של ר"א הסבור: שאסור לאדם לצאת מביתו לבית זר ברגל, וכך אומר שם ר"א: "משבח אני את העצלנים שאין יוצאים מבתיהם ברגל, דכתיב: "ושמחת אתה וביתך", עד כדי כך שהגמ' שם בסוכה מקשה מדברי ר"א אלו על סיפור שמופיע בברייתא, מעשה בר"א ששבת בגליל העליון בסוכתו של רבי יוחנן ברבי אלעאי בקיסרי, ועל כך שואלת הגמ': כיצד ביקר ר"א אצל רבי יוחנן ב"ר אלעאי בקיסרי בו בזמן ששיטתו של ר"א היא משבח אני את העצלנים שאין יוצאים מבתיהם ברגל, והגמ' נדחקת לומר: "שבת הווי", לא היה זה ביו"ט אלא בשבת.
שואלים האחרונים: כיצד נאמר בהגדה של פסח שר"א היה בחג הפסח בב"ב, והרי ר"א סבור: שאל לו לאדם לצאת ממקומו ברגל, והרי למדנו שמקומו היה בלוד, "אחר ר"א ללוד", מה לו לר"א בב"ב בחג הפסח. תירוצים רבים נאמרו על שאלה מעניינת זו. נמנה שלושה מהתירוצים המחודשים ביותר.
בספר של רבי דון יצחק אברבנאל על הגדה של פסח מופיע פירוש מפתיע על סיפור מעשה זה. האברבנאל מסביר את המילים בב"ב, שאין הכוונה לעיר ב"ב, "בני" בלשון ארמית, הרי זה כינוי לבגדים, למצעים, לכרים, וכסתות. מעתה סבור הרב אברבנאל: שמה שנאמר שהיו מסובים בב"ב הכוונה: שהם היו מסובים על כרים ומצעים כאלו שהיה בהם ברק, המצעים היו עשויים ממשי מבריק.
ופשוט שע"פ פירושו של רד"י אברבנאל הקו' לא מתחילה, בהחלט יתכן שהמעשה היה בלוד, וההסבה נעשתה בבני ברק- בכלים מבריקים.
תשובה מפתיעה נוספת נאמרה מפי האדמו"ר מגור בעל ה"לב שמחה" זי"ע על סמך המצאה מעניינת של סבו בעל "שפת אמת". ה"שפת אמת" בחיבורו על התורה בחידושיו על חג הפסח שנת תר"מ בד"ה "כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח" כותב כך: "ואינו רחוק לומר כי המעשה בהגדה שהיה בב"ב היה בלילה אחרת ולא בליל הפסח, ואז היו מספרים באותה לילה שהזדמנו חכמים ביחד ביציאת מצרים עד אור הבוקר, דאי לאו הכי קשה- פשיטא. זאת אומרת, הרי בליל פסח נאמר: "כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח", ומה החידוש שחז"ל האריכו לספר עד שהאיר השחר והרי עליהם לקיים את הנאמר: כל המרבה לספר ביציאת מצרים בלילה הזה, בהכרח, שמעשה זה לא היה בכלל בליל פסח, אלא בלילה אחר בו אנו אמנם מצווים לזכור את יציאת מצרים, שהרי אנו מצווים לזכור את יציאת מצרים מידי לילה בלילה "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך", ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות, ורק בליל הפסח יש מצוה נפרדת של סיפור בהרחבה ובאריכות, וזהו החידוש: שלמרות שהיה זה לילה רגיל, בכ"ז סיפרו חז"ל ביציאת מצרים כל אותו הלילה, עד כאן ההסבר בדברי השפת אמת. טען האדמו"ר בעל הלב שמחה: שע"פ דברי השפ"א מיושבת קושיית האחרונים כמין חומר, הדבר אמנם לא ארע בחג הפסח, ולכן אין שום תימא בכך שרבי אליעזר לא היה במקומו בלוד, אלא במקומו של ר"ע בב"ב.
הסבר מעניין שלישי מופיע בספר "מרגליות הים" על מס' סנהדרין לגאון רבי ראובן מרגליות ז"ל, וכך כותב הגאון בביאורו להגדה של פסח, הבאתי ממשנה בפ"ה ממע"ש, שם נאמר כך: "מעשה בר"ג והזקנים שהיו באים בספינה בע"פ יום הביעור של המעשרות". יתכן א"כ שכאשר עלו ליבשה דרך נמל יפו שהוא מול ב"ב, כמבואר ביהושע י"ט, מ"ה-מ"ו, ולא יכלו להספיק לבוא בעוד יום למקומותיהם ומעוניהם, ולכן הסבו גדולי הדור יחד אצל אחד מבני החבורה שגר בקרוב מקום לנמל יפו הוא ר"ע מב"ב, ע"כ הסבר שלישי נפלא ביישוב השאלה.
[האדמו"ר מטאלנא שליט"א]
