הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי
סנהדרין ז ע"ב
תלמוד בבלי סנהדרין דף יד, א:
"רבי זירא הוה מיטמר למיסמכיה, דאמר רבי אלעזר: לעולם הוה קבל וקיים. כיון דשמעה להא דאמר רבי אלעזר: אין אדם עולה לגדולה אלא אם כן מוחלין לו על כל עונותיו - אמצי ליה אנפשיה".
הבבלי מתאר מקרה מעניין בו רבי זירא בורח מפני שלא רוצה שימנו אותו, ואז מתחדש לו חידוש שמי שמתמנה על הציבור מוחלים לו על עוונותיו. ואז הוא מסכים להתמנות.
הלשון בבבלי היא שלפני שממנים אדם על הציבור ה' מוחל לו.
כלומר המחילה היא פרס תנחומים על כך שאתה הולך להיות שקוע בצרכי צבור.
לעומת זאת בירושלמי ביכורים ג, ג מובא:
"מה הגר מוחלין לו על כל עונותיו אף חכם שנתמנה מוחלין לו על כל עונותיו. חתן [בראשית כח ט] וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל וכי מחלת שמה והלא בשמת שמה אלא שנמחלו לו כל עונותיו. נשיא [שמואל א יג א] בן שנה שאול במלכו וכי בן שנה היה אלא שנמחלו לו כל עונותיו כתינוק בן שנה".
בירושלמי מבואר שכמו שגר נמחלים עוונותיו מפני שהוא הפך לאדם אחר כך גם חתן ברגע שמתחתן הוא הופך לאישיות אחרת הוא כללי יותר לא חי חיים אגואיסטים, וכן חכם שהתמנה החיים שלו הופכים לחיים ציבורים.
וכן בתפילה - ספר העיקרים מסביר שהאדם משתנה בתפילתו ונהיה אדם אחר וממילא הוא בן אדם אחר וממילא ה' מתחיל איתו בדף חדש.
לענ"ד הבדל זה קשור למחלוקת בשאלה האם טוב שת"ח יתמנה כפרנס על הציבור?
בבבלי מגילה דף טז, ב נאמר :
"כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרב אחיו, לרוב אחיו - ולא לכל אחיו, מלמד: שפירשו ממנו מקצת סנהדרין".
רש"י מבאר "שפירשו ממנו" - לפי שבטל מדברי תורה ונכנס לשררה.
לעומת זאת בירושלמי מובא ברכות ה, א:
"רבי ירמיה אמר העוסק בצורכי ציבור כעוסק בדברי תורה".
כלומר לפי הירושלמי לא צריך פרס תנחומים על ההתעסקות בצרכי צבור , אלא עצם ההתעסקות בצרכי צבור הם מעלה כלימוד תורה.
