הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"היינו" - "איכא בינייהו"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

סנהדרין יג ע"א

אמר מר: רבי יהודה אומר: שתי ידות בחודש, עשרים יום. רבי יוסי אומר: מחשבין, ששה עשר יום לפני הפסח - מעברין. - היינו רבי יהודה! - יום תקופה גומר ויום תקופה מתחיל איכא בינייהו

1.
הגמרא שואלת: הרי דברי רבי יוסי זהים [="היינו"] לדברי רבי יהודה, והיא עונה שיש הבדל ביניהם - "איכא בינייהו".

2.
בדרך כלל לפני תרוץ של "איכא בינייהו" מופיעה השאלה "מאי בינייהו". מדוע לפעמים, כמו בסוגייתנו, השאלה היא לא "מאי בינייהו" אלא "היינו..." - כ 80 מופעים בש"ס.

3.
מסביר ה"הליכות עולם" [שער שלישי סעיף כא] שכאשר הגמרא אומרת על שני תנאים שהם אומרים דברים דומים ומשתמשת בביטוי "היינו" [חכם א' היינו חכם ב'] הכוונה היא שהחכם האחרון מוסיף חומרא על דברי החכם הראשון.

4.
בהמשך הסוגיה מופיע ביטוי זה פעם נוספת וגם שם הגמרא מנסחת את הקושיה "היינו..." [ולא "מאי בינייהו"] וגם קובעת "ולא מסיימי", כלומר: לא ברור איזה תנא אומר כך ולא אחרת:

רבי שמעון אומר: אף ששה עשר לפני החג מעברין. היינו תנא קמא!
איכא בינייהו יום תקופה מתחיל, ויום תקופה גומר, ולא מסיימי.

ואומר שם תוס' "ד"ה: "איכא בינייהו" שלא אומרים כאן את הכלל שאמרנו שהתנא האחרון מוסיף, מפני שמדובר בשלושה תנאים כששני התנאים שמדובר עליהם הם הראשון והאחרון, ובמקרה כזה לא אומרים את הכלל. [כלל זה מופיע גם ב"הליכות עולם" הנ"ל].

4.1
אבל קצת קשה, אם כן מדוע הניסוח הוא "היינו תנא קמא", ולא "מאי בינייהו" [מה בין רבי שמעון ותנא קמא - מאי נפקא מינה ביניהם].

4.2
אלא נראה לומר: הביטוי [שמובא כקושי] "היינו" [במשמעות של חיפוש ההבדל להלכה בין שני חכמים] כמעט תמיד מובא רק לגבי תנאים, ואילו הביטוי "מאי בינייהו" [שגם הוא מובא במשמעות של חיפוש ההבדל להלכה בין שני חכמים] - כמעט תמיד מובא רק לגבי אמוראים.