הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"קשיא" - מברייתא/מסברא
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סנהדרין יג ע"א
מיתיבי, יום תקופה גומר, דברי רבי יהודה, רבי יוסי אומר: יום תקופה מתחיל,
ועוד, תניא: אין מעברין את השנה אלא אם כן היתה תקופה חסירה רובו של חודש, וכמה רובו של חדש - ששה עשר יום.
רבי יהודה אומר: שתי ידות בחודש. וכמה שתי ידות בחדש - עשרים יום.
רבי יוסי אומר: מחשבין, ששה עשר לפני הפסח - מעברין, ששה עשר לפני החג - אין מעברין.
רבי שמעון אומר: אף ששה עשר לפני החג מעברין.
אחרים אומרים: מיעוטו, וכמה מיעוטו - ארבעה עשר יום! –
קשיא.
1.
הגמרא מסיימת את הקושיות ב"קשיא", דהיינו: באמת קשה על שמואל.
2.
הרשב"ם מסביר את לשון ה"קשיא":
והוא מבדיל בין דחיה ברמה של "קשיא" לבין דחיה ברמה של "תיובתא"
רשב"ם מסכת בבא בתרא דף נב עמוד ב
ופסק ר' חננאל - ... וכן פירש נקטינן מרבותי ז"ל כל היכא דאמר בגמ' תיובתא דפלוני תיובתא בטלו דברי מי שהתיובתא עליו לגמרי אבל היכא דעלתה בקשיא כי הך דשמואל לא בטלו דבריו דאמרינן לא הוה ברירא להן דבטלה שמועה זו לגמרי אלא לא אשתכח פירוקא בההוא שעתא דתליא וקיימא
ואעפ"כ אין נראה בעיני דלא שנא תיובתא ולא שנא קשיא דקאי אמילתא דאמוראי חדא היא ולא הויא עיקר אלא לגבי תיובת' ממשנה או מברייתא שייך לומר תיובתא ומפירכא דאמוראי שייך למימר קשיא ....
2.1
לפי פירושו הראשון, דברים שנדחו ב"קשיא" ניתן ליישבם.
2.2
לפי פירושו השני - כך משמע מדבריו - גם רמת דחיה של "קשיא" גבוהה וזהה לזו של "תיובתא", אלא ש"קשיא" היא מדברי אמוראים ולא מדברי תנאים [ממשנה וברייתא].
2.2.1
לפי פירושו השני, ש"קשיא" זוהי קושיה מסברא ולא ממשנה וברייתא, קשה, שהרי בסוגייתנו ה"קשיא" היא על דברי שמואל מברייתא!
2.2.2
עונה בספר "קשות מיושב":
דברי שמואל - שעליו מקשה הגמרא - מובאים בתחילת הסוגיה:
אמר רב יהודה אמר שמואל: אין מעברין את השנה אלא אם כן היתה תקופה חסירה רובה של חודש, וכמה רובה של חודש - ששה עשר יום, דברי רבי יהודה.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף יג עמוד א
רבי יוסי אומר: אחד ועשרים יום, ושניהם מקרא אחד דרשו, +שמות ל"ד+ חג האסיף תקופת השנה.
נראה שדברי שמואל הם ציטוט מברייתא ואינם דברים של עצמו, ולפי זה יוצא שהברייתא השניה סותרת לברייתא הראשונה ולכן שייך "קשיא" ולא "תיובתא".
2.2.3
לפי דבריו יוצא שיש שיטה שלישית [שהיא הרחבה של השיטה השניה ברשב"ם] להבחנה בין "תיובתא" ל"קשיא": "קשיא" - כאשר הסתירה היא בין שני חכמים באותה רמה [תנא נגד תנא; אמורא נגד אמורא] ודומה למושג "רמינהו" – בין תנאים.
2.3
עיין בשוטנשטיין, הערה 14, שמסכם בקצרה את השיטות שטוענות ש"קשיא" פירוש הדבר, שאינו קושיה "סופית" "מוחלטת".
3.
ישנם פרשנים שמיישבים את הקושיה [לפי הכלל הראשון שברשב"ם].
4.
הספר "קשות מיושב" מיישב את כל ה"קשיא" שיש בתלמוד.
5.
כבר הבאנו כמה פעמים את דברי המהרש"ל, שטוען שכאשר הגמרא נשארת ב"קשיא" על דין בגמרא מותר לדורות שאחרי התלמוד ליישב את הקושיה.
וניסינו להסביר את הדברים, שאין כוונת מסדרי הגמרא לומר לנו [כמשתמע מהרשב"ם] שבזמנם פשוט לא ידעו תשובה, אלא יש כאן מגמה מתוכננת של מסדרי הגמרא, להשאיר עניינים מסויימים פתוחים לחכמי הדורות הבאים [כדי להמשיך את חיותה של התורה שבעל פה].
6.
בהמשך הסוגיה מובא "קשיא" נוסף:
תנא: סמיכה וסמיכת זקנים בשלשה. מאי סמיכה ומאי סמיכת זקנים?
אמר רבי יוחנן: מיסמך סבי.
אמר ליה אביי לרב יוסף: מיסמך סבי בשלשה מנלן?
אילימא מדכתיב +במדבר כ"ז+ ויסמך את ידיו עליו - אי הכי תסגי בחד,
וכי תימא משה במקום שבעים וחד קאי - אי הכי ליבעי שבעים וחד! –
קשיא.
בסוגייה זו רואים בעליל שה"קשיא" היא מסברא, ומתאים גם לשיטה השניה של הרשב"ם.
6.1
יש שמיישבים את ה"קשיא" בכך, שמשה רבנו לא היה לבדו כשסמך את יהושע כי היה שליח העם כולו ויוצא שיהושע נסמך על ידי רבים [ראה בשוטנשטיין ובמתיבתא].
