מירב ומיכל
סנהדרין יט ע"ב
"נשים הראויות לו מבית המלך, ומאי נינהו - מירב ומיכל".
עשו אמר (בראשית לג, ט) יֶשׁ לִי רָב, ויעקב ענהו (שם יא) יֶשׁ לִי כֹל. מידת עשו היא שיש לו הרבה והוא עדין רוצה הרבה יותר. "אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו אלא אן אית ליה מאה בעי למעבד יתהון תרתין מאוון, ואן אית ליה תרתי מאוון בעי למעבד יתהון ארבעה מאה" (קהלת רבה פרשה א, יג; ג, י). ואילו מידת יעקב היא: עָשִׁיר הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ (מסכת אבות פרק ד, א).
הכיצד אם כן שמות מירב ומיכל כה דומים, אלא שזו מֵי-רָב וזו מֵי-כֹּל, והלא שתיהן צדיקות היו!
אלא שאמרו במדרש (בראשית רבה פרשת תולדות פרשה סה) על הפסוק (בראשית כז, כב) הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו: "בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות אין הידים ידי עשו, ואם לאו הידים ידי עשו". והקשה הגר"א שלפי הפסוק היה צריך להיות ההיפך: בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות אז הידים ידי עשו פוגעות בו! וביאר שבזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות אז הידים של יעקב הם ידי עשו, כלומר שמקבלות את כוחו של עשו.
ועוד ביאר הגר"א (ספר קול אליהו בראשית לז, ח) "מלך נקרא מי שממנים אותו ברצון העם והוא נגזר מלשון המלכה שמתיעצין למנות את זה עליהם למלך, ומושל נקרא מי שמושל בחזקה על העם. וזהו שאמר (תהלים כב, כט) לה' המלוכה היינו ישראל מקבלים עליהם עול מלכותו ית' ברצון, ומושל בגוים בחזקה אף שלא ברצונם. אבל לעתיד (זכריה יד, ט) והיה ה' למלך על כל הארץ, שכל העולם יקבלו עול מלכותו ברצון".
תכלית הגאולה: כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים (ישעיהו יא, ט). "לְמָה נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה, לְמַיִם" (מסכת תענית דף ז ע"א).
ומי השפע השלם מתחלקים לשנים: חלק יעקב מֵי-כֹּל, וחלק כוחו של עשו מֵי-רָב, שיבוא על תיקונו לעתיד בעת: וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה (עובדיה א, כא). ובכל אלו יתברך יעקב. נשים הראויות לו מבית המלך, ומאי נינהו - מירב ומיכל.
