הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"ופליגא ד..."
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סנהדרין ז ע"א
רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: אסור לבצוע, וכל הבוצע - הרי זה חוטא, וכל המברך את הבוצע - הרי זה מנאץ, ועל זה נאמר +תהלים י'+ בצע ברך נאץ ה', אלא: יקוב הדין את ההר, שנאמר +דברים א'+ כי המשפט לאלהים הוא, וכן משה היה אומר יקוב הדין את ההר, אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום, ומשים שלום בין אדם לחבירו, שנאמר +מלאכי ב'+ תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון.
רבי אליעזר אומר: הרי שגזל סאה של חטים וטחנה ואפאה והפריש ממנה חלה, כיצד מברך? אין זה מברך אלא מנאץ, ועל זה נאמר: ובוצע ברך נאץ ה'.
...רבי שמעון בן מנסיא אומר: שנים שבאו לפניך לדין, עד שלא תשמע דבריהן, או משתשמע דבריהן ואי אתה יודע להיכן דין נוטה - אתה רשאי לומר להן: צאו ובצעו. משתשמע דבריהן ואתה יודע להיכן הדין נוטה - אי אתה רשאי לומר להן: צאו ובצעו. שנאמר +משלי יז+ פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש, קודם שנתגלע הריב - אתה יכול לנטשו, משנתגלע הריב - אי אתה יכול לנטשו.
... ופליגא דרבי תנחום בר חנילאי. דאמר רבי תנחום בר חנילאי: לא נאמר מקרא זה אלא כנגד מעשה העגל...
1.
בדף הגמרא לעיל הובאו כמה דרשות.
2.
הדרשה של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי:
"אסור לבצוע, וכל הבוצע - הרי זה חוטא, וכל המברך את הבוצע - הרי זה מנאץ, ועל זה נאמר +תהלים י'+ בצע ברך נאץ ה', אלא: יקוב הדין את ההר, שנאמר +דברים א'+ כי המשפט לאלהים הוא,
וכן משה היה אומר יקוב הדין את ההר,
אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום, ומשים שלום בין אדם לחבירו, שנאמר +מלאכי ב'+ תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון.
יש בדרשה שני עניינים א. אסור לבצוע וזה כמדת משה רבנו. ב. מדת אהרן שנהג [וחולק על האמור בא'] לפי "תורת אמת".
3.
רבי שמעון בן מנסיא אומר: שנים שבאו לפניך לדין, עד שלא תשמע דבריהן, או משתשמע דבריהן ואי אתה יודע להיכן דין נוטה - אתה רשאי לומר להן: צאו ובצעו. משתשמע דבריהן ואתה יודע להיכן הדין נוטה - אי אתה רשאי לומר להן: צאו ובצעו. שנאמר +משלי יז+ פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש, קודם שנתגלע הריב - אתה יכול לנטשו, משנתגלע הריב - אי אתה יכול לנטשו.
מותר לדיין לבצוע [להציע פשרה] רק לפני שמיעת טענות הצדדים.
4.
והגמרא קובעת שדין מסויים לעיל לא כתנא הבא:
... ופליגא דרבי תנחום בר חנילאי. דאמר רבי תנחום בר חנילאי: לא נאמר מקרא זה אלא כנגד מעשה העגל...
5.
רש"י מסכת סנהדרין דף ז עמוד א:
מקרא זה - ובוצע ברך.
אלא כנגד מעשה העגל - שעשה אהרן פשרה בינו לבין עצמו, והורה היתר לעצמו לעשות להם את העגל.
האמור בסעיף 4 לא כמובא ברישא של סעיף 2.
6.
תוספות מסכת סנהדרין דף ז עמוד א
כנגד מעשה העגל - אקרא דתורת אמת קאי כדכתיב בסיפיה ורבים השיב מעון שיהא להם תקנה כדמסיק.
האמור בסעיף 4 לא כמובא בסעיף 2.
7.
רבינו חננאל מסכת סנהדרין דף ז עמוד א:
ור' תנחום בר חנילאי דריש האי קרא פוטר מים ראשית מדון במעשה דאהרן בעגל שנא' וירא אהרן
האמור בסעיף 4 לא כמובא בסיפא של סעיף 3. כלומר, לא כדינו של רבי שמעון בן מנסיא.
8.
רמב"ם הלכות סנהדרין פרק כב הלכה ד:
מצוה לומר לבעלי דינים בתחילה בדין אתם רוצים או בפשרה, אם רצו בפשרה עושין ביניהן פשרה, וכל בית דין שעושין פשרה תמיד הרי זה משובח ועליו נאמר משפט שלום שפטו בשעריכם אי זהו משפט שיש עמו שלום הוי אומר זה ביצוע, וכן בדוד הוא אומר ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו איזהו משפט שיש עמו צדקה הוי אומר זהו ביצוע והיא הפשרה,
במה דברים אמורים קודם גמר דין אף על פי ששמע דבריהם וידע להיכן הדין נוטה מצוה לבצוע אבל אחרי שגמר ב הדין ואמר איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב אינו רשאי לעשות פשרה ביניהן אלא יקוב הדין את ההר.
הרמב"ם פוסק שצריך להשתדל לעשות פשרה גם אחרי שמיעת דברי בעלי הדין ולא כרבי שמעון בן מנסיא. ובודאי שלא כרישא בסעיף 2 [שם נאמר שאסור לבצוע].
9.
הרב קאפח טוען ששיטת הרמב"ם היא, שהביטוי בש"ס "ופליגא ד..." מלמד שהלכה כחכם שמובא בש"ס אחרי ביטוי זה, בסוגייתנו - כרבי תנחום.
9.1
לפי הנ"ל יוצא שהרמב"ם מפרש את סוגייתנו כרש"י - לעיל בסעיף 5, או כר"ח - לעיל בסעיף 7, שלפי שניהם רבי תנחום חולק על תנאים אחרים. ובגלל שהגמרא מנסחת "ופליגא דרבי תנחום..." הרמב"ם פוסק כמותו. [הרב קאפח, "כתבים" ב, עמוד 578]
