נמצא בשובר: שטרו של יוסף בן שמעון פרוע
בבא בתרא קעג ע"א
"נמצא לאחד בין שטרותיו שטרו של יוסף בן שמעון פרוע - שטרות שניהם פרועין וכו'. טעמא דנמצא, הא לא נמצא - מצי מפיק, והאנן ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב תנן! אמר רבי ירמיה: במשולשין. ונחזי תברא בשמא דמאן דכתיב! אמר רב הושעיא: במשולשין בשטר ואין משולשין בשובר. אביי אמר, הכי קאמר: נמצא ללוה בין שטרותיו שטרו של יוסף בן שמעון עלי פרוע - שטרות שניהם פרועין".
קשה,
א. למה לא חששו שמא עשה הלוה קנוניא עם יוסף בן שמעון וכתבו את אותו השובר הלא מבורר, כדי שיוכל לשבור מחמת הספק גם את הלואת יוסף בן שמעון השני? (הש"ך על חו"מ סימן מט סקי"ז כתב לתרץ שהלוה חושש שמא יתבענו בשטרו קודם שהפליגו העדים למדינת הים ותתגלה רמאותו. אולם קשה, הרי בטרם שהפליגו ודאי לא יטען הלוה שהשובר על אותה הלואה כי הוא יודע שהעדים יכחישוהו. ועוד, דאי סמכינן אעדים וחושש, למה חששו במסכת בבא בתרא דף קעא ע"ב בשטר מאוחר שיטען הני השתא הוא דיזפת מינאי?).
ב. גם אם קרה שלא בזדון אלא בשכחה, עדין קשה, הרי הלוה הוא שפשע בכך שלא דרש מהמלוה לכתוב בשובר דורות, ולמה יפסיד המלוה האחר, וכי מה יכל לעשות?
ג. ועוד קשה, שהרי החוב היה ודאי, וכיצד נתבטלה חזקתו בשובר שספק אם נכתב על חוב זה, הרי שנינו במסכת בבא קמא דף קיח ע"א: "האומר לחבירו גזלתיך, הלויתני, הפקדת אצלי, ואיני יודע אם החזרתי לך אם לא החזרתי לך - חייב לשלם". ואף שכאן טוען טענת ודאי, מכל מקום גם התובע טוען ודאי, ובפני בית הדין הוא ספק.
ד. ועוד קשה, שודאי לא ניחא למלוה שיהא חובו נשבר בשובר שאינו מסומן, בעודו מכחישו. ולמה לא יהא כאילו התנה מראש ששובר שאינו מבורר לא ייאמן? הרי עבד לוה לאיש מלוה ועל כורחו הוא מתרצה ללוות בזה התנאי.
ואי מיירי מתניתין רק בתביעת ספק כגון ביתומי יוסף בן שמעון, ניחא.
