ראיית הנולד / רפי זברגר

סנהדרין ב ע''א

הקדמה

היום ב''ה אנו מתחילים מסכת סנהדרין, הפותחת במשנה ארוכה מאוד המשתרעת על כל עמוד א' ומקצת עמוד ב' של הדף הראשון. המשנה דנה בסוג בית הדין אשר דן בנושאים שונים. ישנם שלשה סוגים של בתי דינים.
1. בית דין של שלושה דיינים אשר דן בדיני ממונות.
2. בית דין של עשרים ושלושה הדן בדיני נפשות.
3. בית דין של שבעים ואחד הדן בנושאים ציבוריים וגם מהווה בית דין לערעורים. 
 

הנושא

בין הדינים השונים המנויים במשנה, מצאנו את הדין הבא, הנתונה במחלוקת תֲנָאים:
והמוציא שם רע - בשלשה, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: מוציא שם רע בעשרים ושלשה, מפני שיש בו דיני נפשות. 
מדובר בבעל הטוען כלפי אבי אשתו הנערה: לֹֽא מָצָ֤אתִי לְבִתְּךָ֙ בְּתוּלִ֔ים (דברים כ"ב, יז), ואמנם התגלה בבית דין כי עובדה זו איננה נכונה. בעל זה, אשר הוציא שם רע על אשתו, חייב לשלם מאה כסף לאבי הנערה ואינו יכול לגרשה מרצונו כל חיו. למדנו במשנה מחלוקת תֲנָאים לגבי סוג בית הדין אשר צריך לדון בנושא של ''מוציא שם רע''.
רבי מאיר פסק כי יש לדון נושא זה בפני בית דין של שלושה דיינים שהרי זהו נושא ממוני. אך חכמים חולקים עליו וסוברים כי יש לדון בפני בית דין של עשרים ושלושה, בגלל הסיכוי שבסופו של דבר יתגלה כי הבעל דובר אמת, ואז האשה נסקלת, שזהו בוודאי דיני נפשות המצריך בית דין של עשרים ושלושה. 
 

מהו המסר?

בגמרא (ח.-ט:) יש הסברים רבים למחלוקת בין רבי מאיר לחכמים, אך מכיוון שאנו כרגע במשנה, ננסה להבין את הפשט ללא הסברי הגמרא. לכאורה סברת חכמים נכונה, שהרי בתחילת הדין אין אנו יודעים אם הדיון ייהפך להיות ''דיני נפשות'' ויחייבו את האשה מיתה, או שמא "רק דיני ממונות" ויחייבו את הבעל ממון. אם כן, בפשט משנה מהי סברת רבי מאיר? ניתן אולי לומר, כי סברתו היא שכל עוד אין וודאות שצריך בית דין של עשרים ושלושה, אנו לא ''מטריחים'' לחינם ומסתפקים בבית דין של שלושה. אם וכאשר נצטרך, נכנס בית דין של עשרים ושלושה.
לעומתו, חכמים מבקשים ''לסגור את כל הפינות'' מלכתחילה. ומכיוון שיש סיכוי שצריך בית דין של עשרים ושלושה, נכנס אותם כבר מההתחלה. ההלכה נפסקה כחכמים, ואנו לומדים מכך כי יש לראות את הנולד כמה שיותר מוקדם ולהתכונן אליו. הדבר נכון בסדר הדין, כפי שלמדנו זה עתה, אך נכון גם נכון לכל שאר מישורי החיים. אם ''נכין את עצמנו ליום המחר'' ונחשוב מה עשוי או עלול לקרות, נכשיר את הקרקע לקראת הבאות, הרי שנהיה הרבה יותר רגועים, וזה לכשעצמו כבר שווה, אבל באמת, נדע להתמודד טוב יותר עם המצבים העומדים לפתחנו.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]