סקר
ממתי אתה בדף היומי?






 

 זריקת עידוד / רפי זברגר

בבא בתרא קעה ע''ב - קעו ע''א

 

הקדמה

המשכנו לעסוק במשנה בדף הקודם בדיני ערבות, ולמדנו בין היתר: ערב היוצא לאחר חיתום שטרות - גובה מנכסים בני חורין.
כלומר, אם הערב חתם לאחר חתימת העדים, אזי, כאשר ירצו לגבות ממנו את הערבות, הרי שניתן יהיה לגבות רק מנכסים הקיימים אצלו (''בני חורין''), ולא לגבות מנכסים שמכר לאחר חתימת הערבות (''משועבדים'').
המשנה מספרת, כי אמנם בא מעשה כזה של ערב אשר חתם לאחר חתימת העדים, לפני רבי ישמעאל, והוא אכן פסק לו שניתן לגבות מנכסים בני חורין כמו שלמדנו.
בן דורו של רבי ישמעאל, בן ננס שמו, חלק על רבי ישמעאל ואמר לו:
אינו גובה לא מנכסים משועבדים ולא מנכסים בני חורין.
שאל אותו רבי ישמעאל: למה? מהי הסיבה לפסק שזה שאתה פוסק?
ענה לו: הרי החונק את אחד בשוק, ומצאו חבירו ואמר לו הנח לו [ואני אתן לך] - פטור, שלא על אמונתו הלווהו;
בן ננס ענה לרבי ישמעאל בשאלה: האם אדם התובע מחברו להחזיר לו את חובו, והלה מסרב, ובעקבות סירובו החליט המלווה ''לחנוק'' אותו ברחוב, ואז, חברו של הלווה אמר למלווה: עזוב אותו, ואני אתן לך את החוב.  אומר בן ננס, כי אותו חבר אינו חייב לשלם את החוב, מכיוון שהוא אינו ''ערב'' רגיל, שהרי ההלוואה בוצעה בכל מקרה, ללא התערבותו של החבר.
מיהו הערב שהוא כן חייב, שואלת המשנה, ומייד עונה: הַלְווהו ואני נותן לך - חייב, שכן על אמונתו הלווהו.
כלומר, אם הערב מגיע לפני ביצוע ההלוואה, ו''דוחף'' את המלווה להלוות ללווה, תוך כדי התחייבות לערבות– זהו הערב המתחייב לשלם דמי ערבותו.
אומר רבי ישמעאל אמירה כללית, לאו דווקא בנושא ערבות:
הרוצה שיחכים - יעסוק בדיני ממונות, שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן, והן כמעיין הנובע.
אדם העוסק, לומד ומלמד, בוחן ופוסק בדיני ממונות, הרי זה גורם לו להיות חכם.
לבסוף רבי ישמעאל הצעה מעשית: והרוצה שיעסוק בדיני ממונות - ישמש (יהפוך להיות עוזרו האישי) של שמעון בן ננס.
 

הנושא

בסוף המשנה קבע רבי ישמעאל, כי כל המבקש ללמוד ולהתעמק בדיני ממונות, ילך ''לשמש'' ובכך לראות וללמוד מחוכמתו הרבה של בן ננס. זהו כמובן פרגון אדיר מצידו של רבי ישמעאל לבן ננס. 
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: אף על פי שקילס רבי ישמעאל את בן ננס, הלכה כמותו. 
רבה, נכדו של חנה, אמר בשם רבי יוחנן דבר מדהים: למרות שראינו במשנה פרגון אדיר של רבי ישמעאל לבן ננס, למרות שרבי ישמעאל קרא לכל החכמים, לבוא ולשרת את בן ננס כדי ללמוד ממנו. למרות כל הפרגון הגדול, אין פוסקים כמו בן ננס אלא כמו ... רבי ישמעאל, אשר למדנו בתחילת המשנה.
 

מהו המסר?

המסר הגדול שניתן ללמוד מהמשנה ומדברי רבה בר בר חנה, כי פרגון לא תלוי באמת. כלומר, גם אם אנו חושבים שהחבר, או כל אדם אחר אינו צודק ו''אין פוסקים כמותו'', למרות זאת ואף על פי כן, ניתן ואף רצוי לפרגן לו.
פרגון הוא ביטוי להערכה, למתן כבוד, ל''מסר מחבק ותומך'', אשר כל אדם חפץ ביקרו. כל אחד שמח לשמוע דברים טובים עליו. שמח לשמוע שאנשים מעריכים ומכבדים אותו.
לכן, יש להרבות ולהשתדל לפרגן לכמה שיותר לאנשים סביבנו, ללא תלות האם הם צודקים בטענותיהם ובמעשיהם.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר