סקר
כמה לומדי דף יומי יש בארץ ובעולם להערכתך?
עד 60,000
60,000-90,000
90,000-120,000
מעל 120,000


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

 

היכא דכי שקלת ליה לפירי איתיה לגווזא והדר מפיק – אילן (חלק א')

 

" ... קמשמע לן: היכא מברכינן בורא פרי העץ היכא דכי שקלת ליה לפירי איתיה לגווזא והדר מפיק, אבל היכא דכי שקלת ליה לפירי ליתיה לגווזא דהדר מפיק, לא מברכינן עליה בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה" (ברכות, מ ע"א).

פירוש: על כן קמשמע לן [השמיע לנו] שלענין ברכה הכלל שונה והיכא מברכינן [היכן מברכים אנו] "בורא פרי העץ" היכא דכי שקלת ליה לפירי איתיה לגווזא, והדר מפיק [במקום שכאשר נוטל אתה את הפרי נשאר הענף, וחוזר ומוציא פירות], אבל היכא דכי שקלת ליה לפירי ליתיה לגווזא דהדר מפיק [היכן שכאשר אתה נוטל את הפרי אין הענף חוזר ומוציא פירות], בכגון זה לא מברכינן עליה [מברכים אנו עליו] "בורא פרי העץ" אלא "בורא פרי האדמה" (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


נושא מרכזי: מהו "גווזא" לשיטת רש"י?


סוגייתנו מגדירה אילן לעניין ברכות כצמח בעל "גווזא" החוזר ומוציא פירות בשנים עוקבות. נפתח נושא מורכב זה, התופס מקום נרחב בספרות ההלכה, בנסיון לברר מהו "גווזא". את מאמר זה נקדיש לבחינת זהות ה"גווזא" כפי שהיא משתמעת מסוגיות שונות לשיטת רש"י בלבד ואילו בשאר השיטות נעסוק במאמר נפרד. 

מעמדם של אילן וירק נידון בהרחבה בעבודה לקראת תואר שני על ידי הרב יואל פרידמן. לקריאה הקש כאן
המתעניין בשיטת רש"י שבה נעסוק בשורות הבאות מוזמן לעיין בעמוד 75 בעבודה הנ"ל.

 

בסוגייתנו פירש רש"י: "גווזא - הענף של עץ". הערוך (ערך "גז") מפרש: "... בלשון ערבי קורין לקורות גוזאין וכו'". מעיר שם ח. י. קאהוט: "... והעיקר כי בלשון ערבית הרשומה כל מה שנחתך עיי"ע הקודם וכן בלשון פרסית גואז ענינו חתיכת עץ וענף של עץ כגון מקל וכיוצא וכו'". במדור "לשון" ב"תלמוד המבואר" אנו מוצאים: "מקור המלה באירנית העתיקה gavaza (גאווסטא), שפירושה: מקל לנהוג בו פרות. המלה נשאלה מאירנית לארמית ולשפות אחרות במשמעות ענף". בהמשך דברינו אנסה לבסס את ההנחה ש"גווזא" הוא ענף מסיבי, אולי כבר יבש, העשוי לשמש לבנייה ולא זרד דק או חלק משורש כפי שמשתמע מחלק מהשיטות.

במסכת בבא קמא (כב ע"ב) אנו לומדים על אחריות משלח בעירה ביד קטן: "... ורבי יוחנן אמר: אפילו שלהבת פטור, קסבר: צבתא דחרש קא גרים, לא מיחייב עד דמסר ליה גווזא סילתא ושרגא"(1). כאן הגדרת רש"י ל"גווזא" ספציפית יותר משום שהוסיף שמדובר בעצים יבשים. לרבי יוחנן אחריות משלח הבעירה ביד קטן היא רק כאשר הנזק מיידי ודבר זה קיים כאשר הוא מוסר לו זרדי עץ דקים, ענף יבש ונר. הסבר זה משתלב היטב בהגדרת הגמרא בברכות לאילן שהוא צמח שענפיו נושאים פירות שנה אחר שנה. שהרי לאחר קטיף הפירות והשלכת נותרים על העץ ענפים "יבשים" שמהם מתפתחים פירות העונה הבאה.. עדות נוספת למהות ה"גווזא" ניתן לקבל מהגמרא בכתובות (כז ע"א) המתארת שיטות המונעות בריחה מעיר מבלי שהשומרים יבחינו בדבר: "אמר רבי לוי: כגון דמהדר לה למתא שושילתא וכלבא וגווזא ואווזא"(2) . ניתן להניח שהכוונה לבניית מחסום עשוי ענפים קשיחים שאם לא כן ניתן לחלוף על פניהם ללא קושי. רש"י מפרש: "וגווזא - מקלות וקיסמין להכשל בהן". ראיה נוספת לכך ש"גווזא" הוא ענף בגודל משמעותי ניתן לקבל מהאגדה המסופרת בגמרא בנדרים (נ ע"א): "מן שית מילי איעתר רבי עקיבא ... ומן גווזא, דזימנא חדא יהיב ארבעה זוזי לספונאי, אמר להו: אייתי לי מדעם, ולא אשכחו אלא גווזא על כיף ימא, אתיוה ליה, אמרו ליה: עביד מרנא עליה, אישתכח דהוה מלי דינרי, דזימנא חדא טבעת ספינתא וכולי עיסקא הוה מחית בההוא גווזא, ואישתכח בההוא זימנא וכו'"(3). אמנם רש"י מפרש כאן ש"גווזא" היא תיבה אך סביר יותר שמדובר בגזע עץ שהרי אם היה מדובר בתיבה כבידה היו הספנים פותחים אותה מראש. הרא"ש במקום מפרש: "גוזא. חתיכת עץ גדול"(4)

במסכת נדה (ח ע"ב) אנו לומדים: "אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא: ואת לא תסברא דמאן תנא קטפא פירא רבי אליעזר הוא? והתנן, רבי אליעזר אומר: המעמיד בשרף ערלה אסור! אפילו תימא רבנן, עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר אלא בקטפא דגווזא, אבל בקטפא דפירא מודו ליה; דתנן, אמר רבי יהושע: שמעתי בפירוש שהמעמיד בשרף העלין, בשרף העיקרין מותר, בשרף הפגין אסור, מפני שהוא פרי"(5). מפרש רש"י: "בקטפא דגווזא - בשרף הנוטף מן העץ דכעץ בעלמא הוי אבל קטף הוי שרף הפגין ומודו בהו רבנן". הפקת השרף עשוייה להתבצע הן על ידי חיתוך הגזע והן על ידי חיתוך ענפים מרכזיים. בלשון הערוך (ערך "גז"): "... עד כאן לא פליג רבי יהושע עליה דרבי אליעזר אלא בקטפא דגזא – פי' שרף של גוף העץ של אילן מלשון גואזות של הקדש וכו'". בסוגיה בחולין (ח ע"ב) הגמרא מציעה אוקימתא לשימוש בסכין מבלי שתאסר בגלל שמנונית: "בחדשה. חדשה, בין לר' ישמעאל בין לר' עקיבא משמשי עבודת כוכבים הן, ומשמשי עבודת כוכבים אינן אסורין עד שיעבדו! איבעית אימא: דפסק ביה גווזא לעבודת כוכבים, ואיבעית אימא: בישנה שליבנה באור". מפרש רש"י: "גווזא - חתיכות עצים".

במסכת שבת (קנד ע"ב) למדנו: "איתיביה: שתים בידי אדם ואחת באילן כשרה, ואין עולין לה ביום טוב. מאי לאו דחק ביה באילן, דהוו להו צדדין וצדדין אסורין! לא, דכפייה לאילן ואנח סיכוך עילויה, דקמשמש באילן. אי הכי, אימא סיפא: שלש בידי אדם ואחת באילן כשרה, ועולין לה ביום טוב. ואי דכפייה לאילן אמאי עולין לה ביום טוב? ואלא מאי צדדין אסורין? סוף סוף, אמאי עולין לה ביום טוב? אלא: התם בגואזא פרסכנא, דאילן גופיה דופן בעלמא הוא דשוויה. דיקא נמי, דקתני, זה הכלל: כל אילו שינטל האילן ויכולה לעמוד עולין לה ביום טוב, שמע מינה"(6). בכתבי יד ובדפוסים ישנים הגרסה היא "בגווזא ופרסכנא". מפרש רש"י:

"הכי גרסינן: אלא מאי צדדין אסורין סוף סוף אמאי עולין לה ביום טוב? אלא התם בגווזא פרסכנא שאילן גופיה דופן בעלמא שוויה. גווזא פרסכנא - אילן שענפים הרבה יוצאין מצדדין ומתפשטין לכאן ולכאן, ושוינהו דופן בעלמא לסוכה, ולא סמך הסכך עליהן וכו'". 

מדובר אם כן בענפים מסיביים שהיוו את הדופן הרביעית לסוכה. מפרש הערוך (ערך "גז"): "... התם בגוזא פרסכינא פי' נטועים שטוחים אילך ואילך פרוסים כעין דלת. פי' אחר מחיצה אחת שבאילן כשרה לאו דחק באילן וסיכך על גביו ולא דכייפה אלא מענפיו היוצאין לחוץ ומעובי שבו עשה מחיצה שלישית לסוכה".

ראיה חד משמעית לכך שגווזא הוא ענף מסיבי מובאת בהמשך הסוגיה בשבת (קנה ע"א): "אמר רב אשי: השתא דאמרת צדדין אסורין, האי דרגא דמדלא לא לינחיה איניש אדיקלא, דהוו להו צדדין, אלא לינחיה אגוואזי לבר מדיקלא, וכי סליק לא לינח כרעיה אגוואזי, אלא ליתנח אקנין"(7). מפרש רש"י: "אלא לינחיה אגוואזי לבר מדיקלא - יתקע יתד בצדי האילן ויסמוך הסולם עליו, דהוה ליה יתד צדדים, וסולם צדי צדדין".

דוגמה לקשר בין הגדרת אילן לבין המרקם של הגזע או הגבעול ניתן למצוא בגמרא בעירובין (לד ע"ב): "... ומנא תימרא דשני לן בין עוזרדין לשאין עוזרדין? דתניא: הקנין והאטדין וההגין מין אילן הן, ואינן כלאים בכרם. ותניא אידך: הקנים והקידן והאורבנין מין ירק הן, והן כלאים בכרם. קשיא אהדדי! אלא שמע מיניה: כאן בעוזרדין, כאן בשאין עוזרדין. שמע מיניה"(8). מפרש רש"י: "עוזרדין - שהוקשה כבר הרי הן כאילן, וכי שרינן בשאינן עוזרדין בעוד הקנים רכין, דהוו כירק, ובירק לא הזכירו חכמים שבות"(9).

הגדרת המונח "גווזא" כענף של עץ ואפילו גזע מאפשרת לקבוע מהם הגידולים הנחשבים "אילן" לצורך ברכת "בורא פרי העץ". ברור שהמדד הקובע איננו "רב-שנתיות" כשלעצמה משום שצמחים רב-שנתיים רבים אינם מותירים בעונת התרדמה חלק על-קרקעי משמעותי, העשוי להקרא "גווזא". לענ"ד יש לפנינו דוגמה שבה מתלכדת שפת ההמון עם ההגדרה ההלכתית משום שבני אדם אינם קוראים בשם עץ לצמח שבתום עונת הגידול נעלם מעל פני האדמה.

כאמור רש"י פירש בסוגייתנו: "גווזא - הענף של עץ". רבים דנו בפירושו ויש שראו בו פירוש עצמאי השונה משיטת הגאונים שזיהו את ה"גווזא" כגזע עץ. דעה זו מובאת ב"שולחן ערוך הרב" (ברכת הנהנין, פ"ו סע' ו'):

"וסימן לידע איזהו פרי העץ ואיזהו פרי האדמה בעצים הנמוכים כמיני סנה וכיוצא בו. יש אומרים שכל עץ העושה פירות משנה לשנה אף אם בחורף כלה כל העץ שלמעלה מהקרקע העיקר והענפים ולא נשאר אלא השורש בארץ שחוזר ומצמיח העיקר וענפיו ועליו ופירותיו בשנה השניה הרי זה אילן גמור ומברכין על פירותיו בורא פרי העץ. ויש חולקים בזה ואומרים שמאחר שכלה כל העיקר בחורף וחוזר וצומח משרשו נקרא פרי האדמה לענין ברכה. ויש אומרים שאפילו העיקר נשאר קיים כל החורף רק שענפיו נושרים בחורף וחוזרים וצומחים בקיץ מהעיקר ומוציאין עלין ופירות אין פירותיו חשובים לברך עליהם בורא פרי העץ ויש לחוש לדבריהם לכתחלה לברך בורא פרי האדמה ואם בירך בורא פרי העץ אף על פירות עץ שכלה כל העיקר וענפיו בחורף ולא נשאר אלא השורש יצא בדיעבד"

כך הבין גם האגודה (ברכות, פ"ו קמ"ו) והסיק להלכה: "... כל היכא דשקיל לפירא ואזיל לגווזא והדר מפיק קרי עץ. מכאן דתותים שקורין ברוברי"ן וערפרי"ן (מיני פטל ותות בר (Fragaria vesca)) צריך לברך בורא פרי העץ שכן דרך הענף להתקיים הרבה, וכי שקיל פירא בשנה זו הדר אתי בשנה אחרת באותו ענף עצמו, מיהו הר"ר מנוח הביא ראיה מירושלמי דמסכת כלאים לברך בורא פרי האדמה. ונהגו העם כתלמוד שלנו לעיל". שיטות אלו מתייחסות למונח "ענף" בדברי רש"י כפשוטו כלומר "אילן" הוא צמח שענפי הפרי שלו פעילים יותר משנה אחת. הדגש הוא על המאפיין "וכי שקיל פירא בשנה זו הדר אתי בשנה אחרת באותו ענף עצמו".

בלשונו של הרב י. פרידמן המתאר את שיטת רש"י לפי גישה זו(10):

"רש"י מפרש: "גווזא" - הענף של עץ, ולפי זה מאמר הגמ' "דכי שקלת לפירא איתיה לגווזא" יתפרש שדווקא אילן בעל ענפים רב שנתיים שעליהם צומחים הפירות - נחשב אילן. אך אם הצמח אינו בעל ענפים רב שנתיים, גם אם אם יש לו גזע או חלק מגזע שמתקיים שנים רבות, אך לשם גידול הפירות יש צורך בהתחדשות ענפים משניים הוא ייחשב ירק".

בניגוד לדעתו של "בעל התניא" סבר ה"צמח צדק" (חידושים ברכות שם סד"ה "ועל פירות האילן") שה"ענף" בדברי רש"י איננו בדווקא משום שהענפים הם חלק מהגזע: "אך מה שכתב דיעה ג' וי"א שאפילו העיקר נשאר קיים כו' לא מצאתי עדיין".

על מנת להכריע במחלוקת זו לגבי כוונת רש"י במונח "ענף" ניתן להעזר בסקירת טיפוסי עצי הפרי השונים. סקירה זו מלמדת שקיימת שונות לגבי מקום התפתחות הפירות גם בין עצי הפרי שחז"ל הכירו. במינים רבים הפירות אינם מתפתחים על אותו ענף שנה אחר שנה אלא רק על פריצות חדשות העשויות גם הן להקרא ענפים. לאור עובדה זו עלינו להניח שהגדרת הגמרא "היכא מברכינן בורא פרי העץ? היכא דכי שקלת ליה לפירי איתיה לגווזא והדר מפיק" אינה כפשוטה. בדרך כלל ענף העץ עצמו אינו מוציא פירות אלא מוציא בדים או "דורבנות" שבהמשך פורחים, מלבלבים ונושאים פירות (ראו ב"הרחבה"). על פי גישה זו אין מקום לחלק בין גזע ובין ענפים ראשיים משום שבשני המקרים הפירות אינם מתפתחים ישירות עליהם אלא על ענפים או בדים המסתעפים מהם. כך הם פני הדברים בגפן (תמונה 1) ובצלף (תמונה 2) שברכתם ללא ספק "בורא פרי העץ". בלשון התלמוד המונח "גזע" כולל גם את הענפים: "היכי דמי מן הגזע, והיכי דמי מן השרשין? א"ר יוחנן: כל שרואה פני חמה זהו מן הגזע, ושאינו רואה פני חמה זהו מן השרשין" (בבא בתרא, פב ע"א).

השיטה המבינה את דברי רש"י כפשוטם ומבחינה בין הגזע לענפים עומדת בפני קושי נוסף. על פי שיטה זו כוונת רש"י בשימוש במונח "ענף" היא (בניגוד לגאונים) להורות שצמח שענפיו חד-שנתיים אך בעל גזע רב-שנתי איננו במעמד אילן. בלשון "בעל התניא" בהתייחסו לרש"י: "... ויש אומרים שאפילו העיקר נשאר קיים כל החורף רק שענפיו נושרים בחורף וחוזרים וצומחים בקיץ מהעיקר ומוציאין עלין ופירות אין פירותיו חשובים לברך עליהם בורא פרי העץ". לענ"ד מציאות זו לא קיימת ולא מוכר לי עץ פרי המשיר ענפים. מסקנתנו ש"גווזא" הוא גזע וענפים מסיביים של עץ פרי נתו נה למחלוקת שעליה נרחיב במאמר שיפורסם אי"ה בקרוב. 

למסקנתנו ש"גווזא" הוא גזע וענפים מסיביים של עץ פרי ניתן למצוא סיוע בגרסה שונה בתוספתא המובאת בתוספות הרא"ש (ברכות, מ ע"א): "... תניא בתוספתא כל שמוציא עליו מעיקרו עשב הוא ומברכין עליו בפה"א וכל שמוציא עליו מענפיו אילן הוא ומברכין עליו בפה"ע". גרסה זו מובאת גם בבית יוסף (או"ח סי' רג ג'): "ומ"ש רבינו בשם תשובת הגאונים כל אילן שיבש בסיתוא וכו'. מסיים בה בתשובת הגאונים בלשון הזה דהכי אמר גאון תני בתוספתא (שם) כל שמוציא עלין מעיקרו עשב הוא וכל שמוציא עלין מעצו עץ הוא והני מוז"י (בננה) כיון דכלו עציו לגמרי והדר פארי משרשיו מברכין עליו בורא פרי האדמה עד כאן לשונו וכו'". גרסה זו מקבילה לגרסה שלפנינו (כלאים, ליברמן, פ"ג הל' ט"ו): "הקנים והחגין והוורד והאטדין מין אילן ואינן כלאים בכרם. זה הכלל: כל המוציא עליו מעיקרו הרי זה ירק וכל שאין מוציא עליו מעיקרו הרי זה אילן". מכאן משתמע ש"עיקרו" הוא שם נרדף ל"ענפיו". בבננה אמנם נותר השורש באדמה אך הגזעול והעלים מעל פני הקרקע מתייבשים.
  

              
תמונה 1. גפן – שריגים נושאי תפרחות   תמונה 2. צלף - לבלוב

 
הרחבה

מבוא ביולוגי

הבוטנאי הדני ראונקייהRaunkiaer) ) הניח את הבסיס לחלוקה המקובלת במידה רבה עד היום של צורות החיים (Life-form) של הצמחים. צורת החיים היא אוסף התכונות של הצמח הקשורות למחזור החיים שלו ולחלקיו הווגטטיביים (החלקים שאינם חלק ממנגנון הרבייה המינית וההפצה): גובה, מידת העיצוי, מקום הפיצול של הענפים, היותו של הצמח רב-שנתי או חד-שנתי, קיומם של אברי אגירה ועוד. השיטה של ראונקייה וחוקרים נוספים מבוססת בעיקר על מיקום ניצני ההתחדשות של הצמח (פקעים) ואופן התפתחותו ביחס לחילופי עונות השנה. ניצן ההתחדשות (bud) הוא צבר תאים עובריים שממנו מתפתחים איברי הצמח לאחר עונת תרדמה קצרה או ארוכה. הניצנים עשויים להתפתח לגבעול, ענף, עלה או פרח בהתאם למיקומם. בצמחים חד-שנתיים ממוקמים ניצני ההתחדשות בזרעים ואילו בצמחים רב-שנתיים הם ממוקמים בצמח עצמו במקומות שונים. לדוגמה: בעצים הניצנים נמצאים לאורך הענפים בגובה מעל 1 מ' דבר המבטיח את הסתעפות העץ תוך כדי גידול לגובה. בשיחים ניצני ההתחדשות ממוקמים קרוב לפני הקרקע. אמנם השיחים הם צמחים רב־שנתיים מעוצים אך הענפים מסתעפים סמוך לקרקע ולכן ההתפתחות העיקרית היא לרוחב. בגיאופיטים (צמחי בצל ופקעת למשל) נמצאים ניצני ההתחדשות בתוך איברי האגירה ולכן ההתחדשות היא תמיד מתוך הקרקע. עשב רב-שנתי (Hemicryptophyte) הוא צמח עשבוני שניצני ההתחדשות שלו מצויים סמוך לפני הקרקע.

גם את הצמחים מניבי הפרי ניתן לחלק לקבוצות על פי צורת החיים שלהם(11). צמחים רבים בשרות האדם הם חד-שנתיים וניצן ההתחדשות שלהם נמצא בזרע. לקבוצה זו שייכים הדגניים, הקטניות וירקות שונים. את הצמחים הרב-שנתיים ניתן לחלק לשיחים, בני שיח, מטפסים, עצים ועוד. בקבוצת עצי הפרי ניתן למצוא כמה טיפוסים השונים זה מזה במחזור החיים של הענפים או הבדים נושאי ניצני הפריחה (ענפי הפרי). מיקום זה מכתיב את שיטת הגיזום הרצויה המאפשרת קבלת יבול מקסימלי(12). האפרסק, למשל, נושא את פריו על ענפים בני שנתם, שצמחו בקיץ הקודם. ענפי פרי אלו חד-שנתיים ועל מנת להבטיח יבול מסחרי יש צורך בביצוע גיזום נמרץ המבטיח את התפתחותם במספר מספיק. דוגמה נוספת לצמח שבו הענפים נושאי הפרי הם חד-שנתיים הוא הצלף המצוי המוגדר על ידי חלק מהתנאים כאילן. הצלף המצוי עובר באזורי ההר שלכת חורף שבמהלכה הוא נראה יבש לחלוטין. עם בא האביב מתעוררים לאורך הגבעולים ה"יבשים" ניצנים המפתחים ענפים חדשים (תמונה 2) שלאורכם מפוזרים ניצני עלים ופרחים המניבים בסופו של דבר את האביונות (פירות הצלף)(13). מנגנון זהה קיים גם בגפן, אגוז המלך והחבוש. בגפן ה"עץ" נמצא בתרדמת חורף עד להתעוררות הניצנים. עם בא האביב מתעוררים ניצני הזמורות ומפתחים שריגים שמהם מתפתחים עלים ואשכולות פרחים (תמונה 1). דוגמה נוספת להתפתחות פירות על בדים חד-שנתיים קיימת גם באפרסמון (Persimmon) (שאיננו שיח הבושם אפרסמון המפורסם) שלא היה מוכר לחז"ל משום שהובא ארצה רק בראשית המאה העשרים.

מנגנון שונה קיים במינים כתפוח, אגס, משמש ודובדבן שבהם רוב יצירת הפרי היא על "דורבנות" רב-שנתיים הממוקמים על הענפים או הבדים (תמונות 3-4). ה"דורבנות" הם ענפי פריחה קצרים המופיעים על בדים בגיל שנתיים לפחות ונושאים את רוב ניצני הפריחה. ה"דורבנות" עשויים להיות פוריים במשך שנים. אורך החיים הפעילים של ה"דורבנות" עשוי להגיע ל – 6-8 שנה בשזיפים יפניים ו – 10-12 שנה באגסים. בעצי פרי אלו יש להמנע מגיזום נמרץ משום שפעולה זו מצמצמת מאד את מספר ה"דורבנות" וכתוצאה מכך את היבול. קיימים מינים בהם ניצני הפריחה עשויים להופיע בעיקר על בדים שצמחו באותה עונה אך גם על בדים או ענפים מבוגרים יותר. לקבוצה זו שייכים התות והחרוב.
  

              
תמונה 3. גודגדן – פריחה ולבלוב   תמונה 4. גודגדן – דורבן נושא פרחים

 


(1) פירוש: וְר' יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ מסר שַׁלְהֶבֶת פָּטוּר, קָסָבַר [סבור הוא]: צְבָתָא [חברתו] של ה חֵרֵשׁ קָא גָּרֵים [היא שגורמת] לדליקה, שמפני שטותו לא נזהר כראוי, ולֹא מִיחַיַּיב [מתחייב] המשלח אלא עַד שמָסַר לֵיהּ [לו] גַּוְוזָא סִילְתָּא וּשְׁרָגָא [עץ, עצים דקים שמציתים בהם אש, ונר בוער] שאז ברור הנזק, והרי זה כאילו הוא עשאו בעצמו.
(2) אָמַר רבי לֵוִי: מדובר שעשו שמירה מיוחדת לעיר, כְּגוֹן דְּמַהֲדַר לָהּ לְמָתָא שׁוֹשִׁילְתָּא וְכַלְבָּא וְגַוְוזָא וְאַוְוזָא [שמסבבים את העיר בשלשלאות וכלבים וענפים ואווזים למכשול, לשמירה] ובגלל כך אין אדם יכול להכנס בלי רשות.
(3) פירוש: ומספרים: מִן שִׁית מִילֵי אִיעַתַּר [משישה דברים התעשר] ר' עֲקִיבָא ... וכן הרוויח ממון גדול מִן גַּוְוזָא [מבול עץ] כיצד? דְּזִימְנָא חֲדָא יָהֵיב [שפעם אחת נתן] אַרְבָּעָה זוּזֵי [זוזים] לְסִפּוּנָאֵי [למלחים] אָמַר לְהוּ [להם]: אַיְיתֵי לִי מִדַּעַם [הביאו לי משהו] וְלֹא אַשְׁכָּחוּ [מצאו] אֶלָּא גַּוְוזָא עַל כֵּיף יַמָּא [בול עץ על חוף הים]. אַתְיוּהּ לֵיהּ [הביאו אותו לו]. אָמְרוּ לֵיהּ [לו]: עֲבִיד מָרָנָא עֲלֵיהּ [ימתין אדוננו עליו] עד שנביא דבר טוב מזה, אִישְׁתַּכַּח דַּהֲוָה מְלִי דִּינָרֵי [נמצא שהיה, אותו בול עץ, מלא דינרים], כיצד? דְּזִימְנָא חֲדָא טָבְעַת סְפִינְתָּא [שפעם אחת טבעה ספינה] וְכוּלֵּי עִיסְקָא [וכל העסק, כל הכסף] שהיה לאנשי הספינה הֲוָה מָחֵית בְּהַהוּא גַּוְוזָא וְאִישְׁתַּכַּח בְּהַהוּא זִימְנָא [היה מונח באותו בול עץ ונמצא באותה פעם].
(4) מהרש"א (חידושי אגדות): "עביד מרנא עליה כו' פירש"י ימתין אדונינו עליו כו' עכ"ל. והלשון דחוק ונראה לפרש לפי פי' הרא"ש דגוזא הוא חתיכת עץ גדול דא"ל שיעשה על חתיכת עץ זה את מלאכתו למה שהוא ראוי ועי"ז נבקע העץ אח"כ ואשתכח דהוא מלא דינרי וק"ל". ראו עוד ח. י. קאהוט דן בשאלה זו ב"ערוך השלם" (ערך "גז" הערת שולים 8).
(5) פירוש: אָמַר לֵיהּ [לו] ר' יִרְמְיָה לר' זֵירָא: וְאַתְּ לָא תִּסְבְּרָא [ואתה אינך סבור] דְּמַאן תְּנָא קִטְפָא פֵּירָא [שמי ששנה שקטף הוא פרי] ר' אֱלִיעֶזֶר הוּא? וְהָתְנַן [והרי שנינו במשנה במסכת ערלה], ר' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַמַּעֲמִיד גבינה בִּשְׂרַף עָרְלָה אָסוּר מפני שהשרף הריהו כפרי האילן, ובכלל איסור ערלה הוא. הרי שדעת ר' אליעזר שהשרף אף הוא כפרי! ודוחים: אֲפִילּוּ תֵּימָא [תאמר] שהוא כדברי רַבָּנַן [חכמים] החולקים על ר' אליעזר, שכן יש לומר שעַד כָּאן לָא שמענו כי פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ [נחלקו חכמים עליו] על ר' אֱלִיעֶזֶר ודעתם שהשרף אינו כפרי אֶלָּא דווקא בְּקִטְפָא דְּגַוְוזָא [בשרף הענף, העץ] עצמו, אֲבָל בְּקִטְפָא דְּפֵירָא [בשרף הפרי] מוֹדוּ לֵיהּ [מודים לו] שהוא נחשב כפרי. דִּתְנַן [שכן שנינו במשנה שם], אָמַר ר' יְהוֹשֻׁעַ: שָׁמַעְתִּי מרבותי בְּפֵירוּשׁ שכך היא ההלכה בדין הערלה כי הַמַּעֲמִיד גבינה בִּשְׂרַף הֶעָלִין או בִּשְׂרַף הָעִיקָּרִין (השורשים) של עץ האסור בערלה מוּתָּר, ואין בו איסור ערלה, אבל המעמיד בִּשְׂרַף הַפַּגִּין (תאנים שלא בשלו עדיין כל צורכן) — אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נחשב פְּרִי.
(6) פירוש: אֵיתִיבֵיהּ [הקשה לו] ממה שאמרו במשנה: סוכה שבנה לה שְׁתַּיִם (שתי דפנות) בִּידֵי אָדָם על הקרקע, וְדופן אַחַת בְּאִילָן הרי זו סוכה כְּשֵׁרָה למצוותה, וְאולם אֵין עוֹלִין לָהּ ואין משתמשים בה בְּיוֹם טוֹב, שאסור להשתמש בשבת ויום טוב באילנות המחוברים לארץ. מַאי לָאו [האם לא] מדובר כאן באופן דְּחָק בֵּיהּ [שחקק בו] בָּאִילָן ובתוך החור שנוצר הכניס קורה המחזיקה את הדופן ונמצא משתמש בצידי האילן, הרי שצְדָדִין אֲסוּרִין! ודחה רבה: לֹא, מדובר כאן באופן דְּכַפְיֵיהּ [שכפפו] לָאִילָן וְאַנַּח [והניח] סִיכּוּךְ (סכך) עִילָּוֵיהּ דְּקָמְשַׁמֵּשׁ [על גביו שהרי הוא משתמש] בָּאִילָן עצמו. והקשה לו אביי: אִי הָכִי אֵימָא סֵיפָא [אם כך אמר את סופה של המשנה] שָׁלשׁ דפנות בִּידֵי אָדָם וְאַחַת בָּאִילָן; הרי זו סוכה כְּשֵׁרָה, וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. וְאִי דְּכַפְיֵיהּ לָאִילָן אַמַּאי [ואם כפף את האילן ובנה עליו, מדוע] עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב? ודחה רבה: וְאֶלָּא מַאי [מה תאמר] שצְדָדִין אֲסוּרִין? ואולם גם אם צדדים אסורים קיימת אותה בעייה: סוֹף סוֹף אַמַּאי [מדוע] עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב? אֶלָּא בעל כרחך עליך לפרש באופן אחר: הָתָם בְּגַוַאזָא פַּרְסַכַּנָא [שם בענפים פרושים] שהאִילָן גּוּפֵיהּ [עצמו] דּוֹפֶן בְּעָלְמָא [בלבד] הוּא דְּשַׁוְוֵיהּ [שעשאו], ולא סמך דופן אחר לאילן. דַּיְקָא נַמִי [מדוייק גם כן] כהסבר זה, ולכן אם הדופן היא חלק מהכשר הסוכה ושצריכה שלוש דפנות אין להשתמש בה, אבל כדופן רביעית אינה פוסלת משימוש ביום טוב, ששנינו זֶה הַכְּלָל: כָּל אִילּוּ שֶׁיִּנָּטֵל הָאִילָן וִיכוֹלָה הסוכה עדיין לַעֲמוֹד עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. נמצא שאין הדפנות נשענות באילן, אלא האילן עצמו משמש דופן. ומסכמים: שְׁמַע מִינָּהּ [למד מכאן] שכן הוא.
(7) פירוש: אָמַר רַב אַשִׁי: הָשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ [עכשיו שאומר אתה] כי להלכה צְדָדִין אֲסוּרִין, הַאי דַּרְגָּא דְּמַדְלָא [סולם זה שהוא מוגבה] לֹא לִינָחֵיהּ אִינִישׁ אַדִּיקְלָא [יניחנו אדם על הדקל עצמו], דְּהָווּ לְהוּ [שהרי הם] בכלל צְדָדִין ואסור להשתמש אף בצידי אילן בשבת. אֶלָּא, לִינָחֵיהּ אַגַּוַואזֵי לְבַר מִדִּיקְלָא [יניחנו על יתדות שנועץ בדקל גופו], וְכִי סָלֵיק [וכאשר הוא עולה] שלא לֵינַח כַּרְעֵיהּ אַגַּוַואזֵי [יניח רגלו על היתדות עצמן], אֶלָּא לִיתְנַח אַקְנִין [יניח על הקנים, שלבי הסולם], מאותו טעם שאסור להשתמש בצידי האילן.
(8) פירוש: וּמְנָא תֵּימְרָא דְּשָׁנֵי לָן [ומנין תאמר, תביא ראיה, ששונה לנו ההלכה] בֵּין עוּזְרָדִין לְשֶׁאֵין עוּזְרָדִין דְּתַנְיָא [שהרי שנינו בברייתא]: הַקָּנִין וְהָאֲטָדִין וְהַהִגִּין (מיני קוצים) מִין אִילָן הֵן, וְאֵינָן כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם משום שכלאי הכרם אינם אלא ירקות שבין הגפנים. וְתַנְיָא אִידָךְ [ושנויה ברייתא אחרת]: הַקָּנִים וְהַקִּידָן (מיני קידה) וְהָאוּרְבָּנִין מִין יָרָק הֵן, וְהֵן כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם, קַשְׁיָא אַהֲדָדֵי [קשה מזה לזה] שבמקור אחד נראה שהקנים הם כאילן, וממקור אחר נראה שכירק הם! אֶלָּא שְׁמַע מִינָּהּ [למד מכאן] שיש לחלק: כָּאן בְּעוּזְרָדִין [בקנים שהתקשו] הריהם כאילן. כָּאן בְּשֶׁאֵין עוּזְרָדִין [בשלא נתקשו] דינם כירק. ומסכמים: אכן שְׁמַע מִינָּהּ [למד מכאן].
(9) רדב"ז (כלאים, פ"ה): "... ותימא למה לא חלק רבינו בקנים בין קשים לרכים. וי"ל דלא קי"ל כי האי תנא דאמר מין ירק הם והם כלאים בכרם אלא כי הך כללא דאמרינן בתוספתא כל המוציא עלין מעיקרו וכו'".
(10) 'הגדרת אילן וירק בהלכה', מכון התורה והארץ. לקריאה הקש כאן.
(11) עצי הפרי שבמשק האדם בויתו במשך אלפי שנים מצמחי בר אך שמרו על רוב התכונות הבסיסיות של אבות המוצא.
(12) ראו למשל את מאמרו של מ. פרנקל, 'סיכום ניסוי בגיזום אפרסק', אמונת עתיך, עלון מס' 32, כסלו – טבת תש"ס.
(13) בשיחי צלף צעירים ההתחדשות היא מתוך הקרקע או סמוך לה אך הגדרת אילן אינה מכוונת לצמחים צעירים אלא צמחים בוגרים ומניבים. ייתכן ומדובר גם בווריאנטים שונים של צורות חיים ואם כך ייתכן ומחלוקת התנאים לגבי מעמד הצלף נובעת מהתייחסות לשונות הקיימת במין. 

 

  

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר