סקר
האם אתה משתמש ב"מרגליות הים"?
באופן תדיר
פה ושם
אף פעם לא
לא מכיר


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

שיעבודא דאורייתא

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא בתרא קעו ע"א

 

... רב ושמואל דאמרי תרוייהו: מלוה על פה - אינו גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות, מאי טעמא? שעבודא לאו דאורייתא.
ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש דאמרי תרוייהו: מלוה על פה - גובה בין מן היורשין ובין מן הלקוחות, מאי טעמא? שעבודא דאורייתא
... אמר רב פפא, הלכתא:
מלוה על פה - גובה מן היורשין ואינו גובה מן הלקוחות,
גובה מן היורשין -כדי שלא תנעול דלת בפני לוין,
ואינו גובה מן הלקוחות - דלית ליה קלא.

ראה מה שכתבנו על מסכת קידושין דף יג
בגמרא:

הדור יתבי וקאמרי, הא דתנן:האשה שהביאה חטאתה ומתה - יביאו יורשין עולתה,
אמר רב יהודה אמר שמואל:והוא שהפרישתה מחיים, אבל לא הפרישתה מחיים - לא,
אלמא קסבר שיעבודא לאו דאורייתא,
אמר רב אסי א"ר יוחנן: אע"ג שלא הפרישה מחיים, אלמא קסבר שיעבודא הוה דאורייתא.
והא פליגי בה חדא זימנא!
דרב ושמואל דאמרי תרוייהו: מלוה על פה - אינה גובה מן היורשין ולא מן הלקוחות,
ור' יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו:מלוה על פה - גובה בין מן היורשין בין מן הלקוחות!
צריכא,
דאי איתמר בהא,
בהך קאמר שמואל, משום דלא מלוה כתובה בתורה היא,
אבל בהך - אימא מודה להו לרבי יוחנן ולר"ל;
ואי אשמעינן בהא,
בהא קאמר ר' יוחנן,דמלוה כתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא,
אבל בהך - אימא מודה ליה לשמואל,
צריכא.
אמר רב פפא, הילכתא: מלוה על פה -גובה מן היורשין ואינו גובה מן הלקוחות;
גובה מן היורשין - שיעבודא דאורייתא,
ואינו גובה מן הלקוחות - דלית ליה קלא.

1.
בפשטות רב ושמואל סוברים שיעבודא לאו דאורייתא.
ורבי יוחנן וריש לקיש סוברים שיעבודא הוה דאורייתא.

2.
בפשטות רב פפא פוסק כרבי יוחנן וריש לקיש, כלומר, שיעבודא הוה דאורייתא. [ההנחה היא שרב פפא הוא זה שאמר את הביטוי "גובה מן היורשין - שיעבודא דאורייתא"].

3.
בבא בתרא דף קעו:
בגמרא:

"רב ושמואל דאמרי תרוייהו: מלוה על פה - אינו גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות, מאי טעמא? שעבודא לאו דאורייתא.
ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש דאמרי תרוייהו: מלוה על פה - גובה בין מן היורשין ובין מן הלקוחות, מאי טעמא? שעבודא דאורייתא "

כלעיל בסעיף 1.

4.
הרי רב ושמואל סוברים כמו רבה [שמובא לפני הסוגיה שמצוטטת לעיל בסעיף 3], ורבי יוחנן וריש לקיש סוברים כמו עולא.
אם כן מדוע הגמרא הפרידה ביניהם?

5.
אולי מפני שיש משמעות מיוחדת לביטוי זה של "תרוויהו": "רב ושמואל דאמרי תרוייהו..." ו"רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דאמרי תרוייהו..."

5.1
אפשר לומר אולי שעולא סובר שעבודא דאורייתא, לומד זאת מפסוק, כמו שאומר הרשב"ם בדברי עולא. ואילו רבי יוחנן וריש לקיש שסוברים "שעבודא דאורייתא" אבל לא מפסוק אלא מסברא, או מדין ערב.
לכן הגמרא הפרידה בין המימרות.

5.2
כמו כן, יתכן לומר, שעולא, הוא זה ששניסח את הנימוק לדינו "שעבודא - דאורייתא", ואילו רב ושמואל אמרו את דינם בלי נימוק, והגמרא היא זו שנימקה "שעבודא דאורייתא" - לר' יוחנן וריש לקיש, או "שעבודא לאו דאורייתא" - לרב ושמואל.

7.
בדרך כלל במחלוקת כזאת - כבסוגייתנו - צריך להכריע כרבי יוחנן וריש לקיש. יש פוסקים שמכריעים ככלל כרבי יוחנן כנגד רב ושמואל יחדיו.

7.1
מצד שני ההלכה צריכה להיות כרבה בסוגיה הקודמת, שסבר "שעבודא דאורייתא". והכלל הוא ש"הלכה כבתראי", ורבה הוא בתראי לעומת שאר האמוראים בסוגיה: עולא; רב ושמואל; רבי יוחנן וריש לקיש.

8.
ההלכה בגמרא - בבא בתרא דף קעו:

אמר רב פפא, הלכתא:
מלוה על פה - גובה מן היורשין ואינו גובה מן הלקוחות,
גובה מן היורשין -כדי שלא תנעול דלת בפני לוין,
ואינו גובה מן הלקוחות - דלית ליה קלא.

לפי קטע זה פוסק רב פפא "גובה מן היורשין - כדי שלא תנעול דלת בפני לוין", ומשמע
שפוסק "שעבודא לאו דאורייתא".

9.
וההלכה בגמרא - קידושין דף יג

אמר רב פפא, הילכתא: מלוה על פה -גובה מן היורשין ואינו גובה מן הלקוחות;
גובה מן היורשין - שיעבודא דאורייתא,
ואינו גובה מן הלקוחות - דלית ליה קלא.

כאן רב פפא פוסק במפורש "גובה מן היורשין - שיעבודא דאורייתא"

10.
בפשטות יש סתירה בין שני פסקי רב פפא.
וכמובא בתוספות מסכת קידושין דף יג עמוד ב:

אמר רב פפא הילכתא מלוה על פה גובה מן היורשין דשיעבודא דאורייתא ואינו גובה מן הלקוחות דלית ליה קלא-
תימה דבשילהי גט פשוט(בבא בתרא דף קעו.) קאמר רב פפא גופיה מלוה על פה גובה מן היורשים שלא תנעול דלת בפני לווין ואינו גובה מן הלקוחות דשיעבודא לאו דאורייתא

11.
והוא מיישב:

ואומר ר"ח דהכא מיירי במלוה הכתובה בתורה כגון נזקין וערכין וקרבן דאמר לעיל דשיעבודא דאורייתא דלא שייך טעמא דנעילת דלת
דלענין יורשים עשאום כמלוה בשטר
ולענין לקוחות לא עשאום כמלוה בשטר
אבל התם במלוה על פה שאינה כתובה בתורה כגון שהלוהו מעות בלא שטר.

הוא מבחין בין המקרים בשתי הסוגיות. בסוגיה בקידושין מדובר ב"מלוה הכתובה בתורה", ולכן שיעבודא דאורייתא, אבל בבבא בתרא דף קעו מדובר במלוה על פה, ולכן שעבודא לאו דאורייתא.


12.
הסבר אחר בתוספות מסכת בבא בתרא דף קעו עמוד א:

גובה מן היורשים כדי שלא תנעול דלת בפני לוין - הכא מוקי הך מילתא אליבא דכולי עלמא בין למאן דאמר דאורייתא בין למאן דאמר לאו דאורייתא ובפרק קמא דקדושין (דף יג: ושם) אמרינן גובה מן היורשים שעבודא דאורייתא ואינו גובה [מן הלקוחות כו']

דברי רב פפא מתאימים גם ל"שעבודא דאורייתא" וגם ל"שעבודא לאו דאורייתא".

12.1
והוא מרחיב:

ויש לפרש דרב פפא לא אמר אלא מלוה על פה גובה מן היורשים ואינו גובה מן הלקוחות וגמרא מפרש לה הכא למאן דאמר שעבודא לאו דאורייתא והתם למאן דאמר שעבודא דאורייתא והוי כמו איכא דאמרי מילתא דהכא ודהתם

רב פפא עצמו אמר - בשתי הסוגיות - רק את הפסק עצמו - "מלוה על פה גובה מן היורשים ואינו גובה מן הלקוחות".
והסתמא דגמרא [בלשון תוס' "גמרא"] הסבירה בשתי הסוגיות את הנימוקים האפשריים שמתאימים גם ל"שעבודא דאורייתא" וגם ל"שעבודא לאו דאורייתא".

12.2
והוא מביא דוגמה נוספת למבנה כזה של סוגיה:

וכעין זה מצינו בהמקבל (ב"מ דף קיב. ושם) דבעו מיניה מרב ששת קבלן עובר בבל תלין או לא אומן קונה בשבח כלי או לא
ובהגוזל קמא (ב"ק דף צט.) משמע שלא שאלו ממנו אם אומן קונה בשבח כלי או לא

12.3
הסבר נוסף לסתירה:

ובשם ה"ר אליהו מ"כ מפרש דהא דפסיק רב פפא התם דשעבודא דאורייתא היינו לענין קרבן כגון האשה שמתה יביאו היורשים עולתה דאיירי התם לעיל במשנה וכן משמע התם מתוך פירוש רבינו חננאל וכן עיקר.

דומה לדברי תוס' לעיל בסעיף 11.

12.4
הערה יסודית: דברי תוס' לעיל בסעיף 12.1 מתאימים להרבה לשונות בש"ס שניתן להפריד בהם בין עיקר הדין לבין הסבריו ונימוקיו שלא בהכרח נאמרו על ידי החכם שאמר את הדין עצמו. למשל, כשהגמרא מביאה נימוקי חולקים בסגנון "מר סבר" יש ראשונים שאומרים שיתכן שלא האמורא עצמו נימק את דבריו, אלא הגמרא [רב אשי?] אמרה זאת.

13.
פסיקת הרא"ש בסוגייתנו:
רא"ש מסכת בבא בתרא פרק י סימן מט:

מט... אמר עולא דבר תורה אחד מלוה על פה ואחד מלוה בשטר גובה מנכסים משועבדים מ"ט שעבודא דאורייתא ומ"ט אמרו מלוה על פה אין גובה מן הלקוחות משום פסידא דלקוחות אי הכי כי לוה בשטר נמי אינהו דאפסיד אנפשייהו
וקיימא לן כעולא דהא רב פפא דהוא בתראה פסק הלכה הכי בפרק האשה נקנית (קידושין דף יג ב) דאמר רב פפא הלכתא מלוה על פה גובה מן היורשין ואינו גובה מן הלקוחות גובה מן היורשין שעבודא דאורייתא ואין גובה מן הלקוחות דלית ליה קלא
והא דקפסק רב פפא הכא [בבא בתרא דף קעו ע"א] ואמר הלכתא מלוה על פה גובה מן היורשין ואין גובה מן הלקוחות גובה מן היורשין שלא תנעול דלת בפני לוין ואין גובין מן הלקוחות דלית ליה קלא

עד כאן הוא חוזר על הסתירה לעיל בסעיף 10.

13.1
והוא מיישב:

לאו דפליגא דידיה אדידיה
אלא הא קא משמע לן דהיינו טעמא דאוקמוה רבנן אדאורייתא וגובה מן היורשין שלא תנעול דלת בפני לוין"

הסבר: "וקיימא לן כעולא דהא רב פפא דהוא בתראה פסק הלכה הכי..." הרא"ש פוסק כעולא [שעבודא דאורייתא], מכיון שכך גם פסק רב פפא במסכת קידושין דף יג ששיעבודא דאורייתא.

והרא"ש מסביר, שגם בסוף סוגייתנו כך סובר רב פפא - שעבודא דאורייתא.
ומה שרב פפא אמר את הנימוק "וגובה מן היורשין שלא תנעול דלת בפני לווין" הכוונה היא, שעיקר הנימוק לדין זה הוא בגלל "שעבודא דאורייתא", והנימוק "שלא תנעול..." רק מסביר מדוע חכמים לא שינו את הדין "משום פסידא דלקוחות".

13.2
בדברי הרא"ש יש חידוש: חכמים רשאים לתקן תקנה נגד דין תורה כך, שלא גובים חוב הלוואה מלקוחות מפני פסידא דלקוחות - "דלית ליה קלא".
והם גם תיקנו תקנה "שלא תנעול דלת..." [כלפי יורשים] שמבטלת תקנה אחרת "פסידא דלקוחות" באופן שנשאר דין תורה - שיעבודא דאורייתא.

14.
הרמב"ן מיישב את הסתירה לעיל בסעיף 10:

14.1

וי"א דהתם לא גרסינן רב פפא אלא רב פפי,

בשתי הסוגיות מדובר בחכמים שונים - רב פפא ורב פפי.

14.2

וי"א דזו אחת מן הסוגיות המתחלפות בתלמוד,

מדובר בסוגיות מתחלפות - מחלוקת סוגיות!

14.2.1
ובריטב"א מוסיף על כך:

ור"ת ז"ל פירש דהכא פליגא על סוגיא דהתם והוו להו כשני לשונות שבתלמוד וכעין איכא דאמרי,

הוא מדמה "שני לשונות בתלמוד" [="סוגיות מתחלפות"] לביטוי "איכא דאמרי".

14.2.2
ואולי ההבדל הוא בכך: "שני לשונות בתלמוד" שהם "סוגיות מתחלפות" - כשמדובר ב"מהלך" שלם של סוגיה ששונה בשתי הסוגיות [ושתי הסוגיות נאמרו בבתי מדרש שונים, ועורך הגמרא השאירם על מקומם], וב"איכא דאמרי" מדובר שרק חלקים מהמהלך שונים זה מזה [ועורך הגמרא ניסחם].

14.3

וי"א דחזר בו רב פפא,

רב פפא חזר בו [במסכת בבא בתרא מדבריו במסכת קידושין?]

15.
גם הרמב"ם פוסק "שיעבודא דאורייתא":
מגיד משנה הלכות מלוה ולוה פרק יא הלכה ד:

[ד] כל מלוה שבשטר גובה אותה וכו'. דעת הרב ז"ל כדעת ההלכות ושאר הפוסקי' דשיעבודא דאורייתא וכמאן דאמר הכין סוף גט פשוט ומה שמלוה על פה אינו גובה מן הלקוחות הוא לפי שאין לה קול כדאמר עולא התם:



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר