סקר
ממתי אתה בדף היומי?






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"דבר תורה" ["דאורייתא"]

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא בתרא קעה ע"ב

 

אמר עולא: דבר תורה, אחד מלוה בשטר ואחד מלוה ע"פ - גובה מנכסים משועבדים, מאי טעמא? שעבודא דאורייתא, ואלא מה טעם אמרו: מלוה על פה - אינו גובה אלא מנכסין בני חורין? משום פסידא דלקוחות.

1.
ישנם ביטויים שמשמעותם הפשוטה היא שהדין הנלמד הוא מן התורה – דאורייתא, ובכל אופן חז"ל אמרו שקביעה זו היא לאו דווקא, אלא הם רק מדרבנן, והמונח המעיד שהם מן התורה הכוונה, שהדין חשוב כאילו מן התורה [ דיון זה ארוך מאד ואין כאן מקומו].

2.
בסוגייתנו, רוב הפרשנים מסבירים שהביטוי "דבר תורה" בדברי עולא הינו ממש מן התורה, על סמך פסוקים.

2.1
רשב"ם מסכת בבא בתרא דף קעה עמוד ב: "שעבודא דאורייתא - יוציא אליך העבוט (דברים פרק כד) וה"ה למקרקעי".
הגמרא עצמה לא מצטטת את הפסוק לעיל בדעת עולא שסובר "דבר תורה...", אולם הרשב"ם כן מביא פסוק [גם תוס' דן בכך].

3.
פסק ההלכה של רב פפא בדף הבא מתאים גם למאן דאמר "שעבודא דאורייתא", וגם למאן דאמר "שעבודא לאו דאורייתא" [ראה בבא בתרא דף קעו עמוד א, "שוטנשטיין", הערה 2].
משמע מדברי רב פפא שגם אם המקור לדין זה הוא מסברא בכל זאת הוא מסתמך על הפסוק הנ"ל, ואולי גם לפיו נקרא "דבר תורה" ו- "דאורייתא" [רב פפא עצמו לא מזכיר כלל את הביטויים - לגבי שעבוד - דאורייתא או דרבנן].

3.1
מעניין לציין:
הביטוי "שעבודא דאורייתא" - 5 מופעים בש"ס [ב-3 סוגיות שונות].
ואילו הביטוי "שעבודא דרבנן" - 0 מופעים בש"ס.

3.2
לכן נראה לי לומר שגם מי שסובר "שעבודא דרבנן" כוונתו ל"שעבודא לאו דאורייתא" - 3 מופעים בש"ס, ותמיד בצמוד לדעה של "שעבודא דאורייתא" - כדי ללמדנו שגם הוא מסתמך על הפסוק.

4.
לפי זה חייבים אנו להסיק שישנם שני מושגים של "דאורייתא" :
האחד - מקור הדין נלמד מפסוק או מהלכה למשה מסיני.
השני - מקור הדין נלמד מסברא – אולם התוקף המחייב הוא מן התורה.
ויש אפשרות שלישית - אולי מתאימה לפי רב בפפא - מקור הדין הוא מהפסוק, אבל התוקף הוא מדרבנן [דומה מאד ל"אסמכתא"].

5.
של"ה - כללי התלמוד (יג) כלל לשונות סוגיות אות רעז

רעז. דבר תורה. בתלמוד משמש בשני פנים:
דבר תורה ממש, כגון דבר תורה מעות קונות (בבא מציעא דף מו ב), דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה (כתובות דף נז ב),
ומשמע הלכה למשה מסיני, פרק קמא דעירובין דף ד ב),
דבר תורה, [רובו ו]מקפיד עליו חוצץ. וכן פירש רש"י ז"ל שם (ד"ה דבר תורה).
והר"ן ז"ל בפרק הזהב (בבא מציעא דף מז ב) כתב בשם הרי"ף ז"ל, דבר תורה מקל וחומר נפקא, והוא סובר דסברא בעלמא קאמר.

הוא מציין ש"דבר תורה" יכול להיות דין שנלמד מסברא בעלמא - מתאים אולי לאפשרות השלישית לעיל בסעיף 5.

6.
ונראה לי עוד להעיר: לפי מי שסובר "שעבודא דאורייתא" וחכמים ביטלו הדין "משום פסידא דלקוחות" - כעולא לעיל בגמרא - כיצד יתכן שהתורה קבעה דין שיכול להביא ל"פסידא דלקוחות" וחכמים יצטרכו לבטלו [שאלה שמתאימה לכל המקרים בהם חכמים תקנו תקנה ש"מבטלת" דין תורה].

6.1
אלא יש לומר שביטול ה"דין תורה" - "שעבודא דאורייתא" - איננו מקיף את כל המקרים [למשל - לא במתנה, ולא בירושה].

6.2
ונראה לי לחדש חידוש עקרוני: התורה קבעה רמה גבוהה של התנהגות בני אדם, אבל יחד עם זאת היא העניקה [האצילה] סמכות לחכמים "להשלים"/"להתאים"/"לתקן" את הדין בהתאם למצב התקופה. וסמכות זו שהוענקה לחכמים מוגדרת "דבר תורה" [אולי לעומת "דאורייתא"]!

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר