יבואו פלוני ופלוני ויעידו
בבא בתרא קע ע"א - ע"ב
"רב יצחק בר יוסף הוה מסיק ביה זוזי ברבי אבא, אתא לקמיה דרבי יצחק נפחא, אמר: פרעתיך בפני פלוני ופלוני, אמר ליה רבי יצחק: יבואו פלוני ופלוני ויעידו. אמר ליה: (רבי אבא לרבי יצחק נפחא. רבינו גרשום) אי לא אתו לא מהימנינא? והא קיימא לן: המלוה את חבירו בעדים - אינו צריך לפרעו בעדים? אמר ליה: אנא בההיא כשמעתא דמר סבירא לי...
אמר ליה: אנא נמי לברר קאמינא".
כתב רבינו גרשום שהדיון היה בין רבי אבא לבין רבי יצחק נפחא הדיין. וכך עולה מלשון: "אמר ליה רבי יצחק" – ולא רב יצחק. וכן מלשון "כשמעתא דמר סבירא לי" שכיון שכך סובר הדיין, כך יפסוק. וכמו במסכת בבא בתרא דף נה ע"א: "ליעבד לי מר כאידך דשמואל, דאמר שמואל: לא קנה אלא מקום מכושו בלבד! אמר ליה: בהאי אנא כשמעתין סבירא לי".
דעת רשב"ם ורש"י שאם לא בירר הפסיד.
אך הרמב"ם והשו"ע פסקו שרק לכתחילה אומרים לו לברר. ולשיטתם קשה, הכיצד הורה בי יצחק נפחא בלשון פסקנית: "יבואו פלוני ופלוני ויעידו!", עד שהבין רבי אבא שבלאו הכי יפסיד?
אלא שכתב הרמב"ם בהלכות טוען ונטען ו, ח: (ובשו"ע חו"מ פא, כא) "...כשיבאו לבית דין אומרין לנתבע למה לא תתן מה שיש לו אצלך, אמר אין לו אצלי כלום, אומרים לו והלא אתה אמרת בפני אלו כך וכך או הודית מעצמך! אם עמד ושלם מוטב, ואם לא טען אין טוענין לו, אבל אם טען ואמר משטה הייתי בו או לא היו דברים מעולם או שלא להשביע את עצמי נתכוונתי, פטור".
הרי שאין לדיין להיות מעורכי הדיינים ולגלות לנתבע באיזו טענה יפטר, אלא טוען כנגדו, שמא יודה, ואם השיב טענה נכונה, נפטר.
