חשיבה יצירתית / רפי זברגר

בבא בתרא קע ע''ב

הקדמה

אנו ממשיכים לדון בנושא שטרות, והיום נלמד כיצד להתייחס לשטר הלוואה שהלווה פרע חלק מן ההלוואה. 
 

הנושא

אומרת המשנה בדף שלנו: מי שפרע מקצת חובו - ר' יהודה אומר: יחליף; רבי יוסי אומר: יכתוב שובר.
מדובר בהלוואה שניתנה בשטר, והלווה כאמור, פרע חלק מן החוב. רבי יהודה אומר, שקורעים את השטר הנוכחי, וכותבים שטר חילופי עם הסכום שנשאר ללווה לשלם, וכותבים בו את התאריך המקורי של השטר.
לעומתו, סובר רבי יוסי, כי השטר נשאר בעינו, והמלווה כותב שובר ללווה, בו ייכתב שהוא קיבל חלק מן הפירעון, כך שבפעם הבאה שיבוא המלווה לגבות עם שטר ההלוואה, יראה לו הלווה כי פרע חלק ויצטרך לשלם רק את השארית.
המשנה לא מסתפקת בהצגת הדעות השונות, אלא גם מתארת דיון ביניהם, מדוע כל אחד סובר כך ולא כמו השני:
אמר רבי יהודה: נמצא זה צריך להיות שומר שוברו מן העכברים! אמר לו רבי יוסי: כך יפה לו, ולא ירע כחו של זה.
רבי יהודה סובר שאין ''להעניש'' את הלווה, ולחייבו לשמור על השובר, שהרי אם השובר ילך לאיבוד, או "ייאכל ע''י העכברים", המלווה יכול לחזור ולתבוע את כל סכום ההלוואה והלווה יפסיד, לכן סובר רבי יהודה, כי יש לכתוב שטר חדש.
רבי יוסי לעומתו, דווקא ''דואג'' יותר למלווה, מתוך כוונה ''להקשות'' על הלווה, ולחייבו לשמור על השובר, כדי שיזדרז ויחזיר את הלוואתו. הוא מסתמך על הפסוק במשלי (כ''ב, ז'): עֶ֥בֶד לֹ֝וֶ֗ה לְאִ֣ישׁ מַלְוֶֽה, המתייחס ללווה כמו עבד, ולכן ''ניתן להטיל עליו מטלות נוספות''. לא מטילים את המלווה לדאוג לכתיבת שטר הלוואה חדש, אלא רק לכתיבת שובר, המהווה קבלה על סכום הפירעון שקיבל.
מיד בתחילת הגמרא, רב הונא בשם רב (שם רבו של רב הונא) פוסק כמו מי ההלכה בנידון דידן:
אין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי יוסי, אלא בית דין מקרעין השטר וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון.
רב פוסק כי הפעולה צריכה להיעשות בבית הדין. הדיינים הם אלו שקורעים את השטר הנוכחי, והם אלו אשר כותבים שטר חדש עם זמן אשר נכתב בשטר המקורי. הוא הולך ''בדרכו'' של רב יהודה, אך ''מקצין'' אותה וקובע כי אחריות הנוהל חל על הבית דין, ולא על המלווה.
 

מהו המסר?

אם היינו קוראים את המשנה ללא דברי רב הונא בשם רב בגמרא, כנראה שהיינו מצדדים ברבי יהודה או רבי יוסי.
ב''מחשבה פשוטה'' לא היינו מעלים על דעתנו לחשוב על אפשרות שלישית שאינה כתובה במשנה.
זהו בדיוק המסר שנבקש ללמוד מדברי רב. לא להיות ''מקובעים'' במה שמציגים לנו. תמיד ''לחשוב בראש פתוח'', האם אמנם האפשרויות שהוצגו בפנינו הינן האפשרויות היחידות, או שמא ניתן לחשוב על אפשרות אחת או יותר נוספות.
נשתדל "לתת דרור למחשבתנו'' בכל המישורים, וכך נעוף קדימה ונוכל לכבוש פסגות.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]