הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה והלכתא לגבי "אסמכתא"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא קסח ע"א
מי שפרע מקצת חובו, והשליש את שטרו ואמר לו: אם לא (נתתי) +מסורת הש"ס: [אתן]+ לך מכאן ועד יום פלוני תן לו שטרו, הגיע זמן ולא נתן - רבי יוסי אומר: יתן,
רבי יהודה אומר: לא יתן.
גמ'. במאי קמיפלגי?
ר' יוסי סבר: אסמכתא קניא,
ורבי יהודה סבר: אסמכתא לא קניא.
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: הלכה כרבי יוסי.
כי אתו לקמיה דרבי אמי, אמר להו: וכי מאחר שרבי יוחנן מלמדנו פעם ראשונה ושניה הלכה כרבי יוסי, אני מה אעשה?
ואין הלכה כרבי יוסי.
1.
האמוראים רב נחמן בשם רבה בר אבוה בשם רב, וכן רבי יוחנן וכן תלמידו של רבי יוחנן - פסקו "הלכה כרבי יוסי", כלומר שהלכה "אסמכתא קניא".
2.
והגמרא עצמה פוסקת "ואין הלכה כרבי יוסי".
3.
לכאורה, כאילו כתוב "והלכתא אין הלכה כרבי יוסי".
4.
ואולי אפשר לומר שרבי אמי, אחרי שמביא את דעת רבו - רבי יוחנן - הוא זה שפוסק את "ואין הלכה כרבי יוסי".
5.
בדקדוקי סופרים מובא "אמר רב אין הלכה כרבי יוסי".
5.1
דרך אגב: מדובר בראשי תיבות - ר"י - יכול להיות רבי יוסי ויכול להיות רבי יהודה!
6.
"שרבי יוחנן מלמדנו פעם ראשונה ושניה" – רבי יוחנן האריך ימים וכל 30 שנה לימד כל המסכתות, ולימד אותם פעמיים, ולכן ההדגשה שבשתי הפעמים הללו חזר על אותו דין שהלכה כרבי יוסי. [דורות הראשונים – מוזכר בשוטנשטיין הערה 33], כמו לעיל - בבא בתרא דף קנז לגבי רב אשי - "מהדורא קמא" ו"מהדורא בתרא".
6.1
אלא שקצת קשה, מדוע דווקא לגבי הלכות אלה מצויין בש"ס שהיו 2 מהדורות לרב אשי!
7.
נביא מה שכתבנו על הסוגיה המקבילה - מסכת נדרים דף כז [הערה - מיספור הסעיפים בהתאמה לסוגייתנו] .
בגמרא:
ולרב הונא, מכדי אסמכתא היא, ואסמכתא לא קניא!
שאני הכא, דמיתפסן זכותן.
והיכא דמיתפסין לאו אסמכתא היא?
והתנן: מי שפרע מקצת חובו, והשליש את שטרו ואמר אם אין אני נותן לו מכאן עד ל' יום תן לו שטרו, הגיע זמן ולא נתן,
רבי יוסי אומר: יתן,
ור' יהודה אומר: לא יתן;
ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: אין הלכה כר' יוסי, דאמר אסמכתא קניא!
שאני הכא, דאמר לבטלן זכותיה.
והלכתא: אסמכתא קניא; והוא דלא אניס, והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב.
8.
מבנה הסוגיה:
הערה: סוגיה זו של "אסמכתא" נדונה בהרחבה רבה בכל הדורות.
אני לא מסביר את תוכן הסוגיה אלא רק המבנה שלה:
9.
הגמרא מקשה, הרי "אסמתכא לא קניא"!
ולרב הונא, מכדי אסמכתא היא, ואסמכתא לא קניא!
9.1
הגמרא מיישבת:
שאני הכא, דמיתפסן זכותן.
10.
הגמרא מקשה מסוגייתנו - בבא בתרא דף קסח:
והיכא דמיתפסין לאו אסמכתא היא?
והתנן: מי שפרע מקצת חובו, והשליש את שטרו ואמר אם אין אני נותן לו מכאן עד ל' יום תן לו שטרו, הגיע זמן ולא נתן,
רבי יוסי אומר: יתן,
רבי יוסי סובר "אסמכתא קניא".
10.1
ור' יהודה אומר: לא יתן;
רבי יהודה סובר "אסמכתא לא קניא"
10.2
ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: אין הלכה כר' יוסי, דאמר אסמכתא קניא!
"רב" פסק שלא כרבי יוסי.
הערה: מדוע "רב" לא ניסח את הפסק בניסוח חיובי: "הלכה כרבי יהודה דאמר אסמכתא לא קניא"!
עד כאן הקושיה.
10.3
הגמרא מיישבת:
שאני הכא, דאמר לבטלן זכותיה.
11.
הגמרא מכריעה:
והלכתא: אסמכתא קניא; והוא דלא אניס, והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב.
ה"הלכתא" כוללת כלל + 2 מיגבלות.
ה"הלכתא" עצמה פוסקת כעיקרון "אסמכתא קניא", כלומר לא כ"רב" שאמר שאין הלכה כרבי יוסי שסובר "אסמכתא קניא".
זאת אומרת שרב פסק "אסמכתא לא קניא" וה"הלכתא" פוסקת "אסמכתא קניא"!
11.1
זה כמעט המקרה היחידי בש"ס שאמורא פוסק: "הלכה כ..." [או "אין הלכה כ.." - כבסוגייתנו] ומייד אח"כ הגמרא פוסקת "והלכתא..." [בין אם ה"והלכתא" להיפך מ"הלכה כ...", בין אם תואם ל"הלכה כ..."]:
"רב" פסק שלא כרבי יוסי, וממילא "אסמכתא לא קניא":
ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: אין הלכה כר' יוסי, דאמר אסמכתא קניא!
ומייד היא פוסקת להיפך - "אסמכתא קניא":
והלכתא: אסמכתא קניא; והוא דלא אניס, והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב.
12.
רמב"ם הלכות מכירה פרק יא הלכה ה:
ג וכן מי שפרע מקצת חובו והשליש את השטר ואמר לו אם לא נתתי לך עד יום פלוני תן לו שטרו והגיע זמן ולא נתן לו, לא יתן השליש את השטר שזו אסמכתא היא.
מגיד משנה הלכות מכירה פרק יא הלכה ה:
[ה] וכן מי שפרע מקצת חובו וכו'. זו משנה פ' גט פשוט (דף קס"ח) וקי"ל כר"י דאמר הכין ודלא כרבי יוסי כדאיפסיקא הלכתא בגמרא והטעם לפי שהוא תלה הדבר בחזרת השטר ואינה ביד המלוה אלא ביד השליש....
במשנה שמובאת בסוגייתנו הרמב"ם פוסק כרבי יהודה - ולפי הסבר הגמרא - "אסמכתא לא קניא" - כי לא עשה קניין.
13.
אבל במקרה אחר הרמב"ם כן פוסק "אסמכתא קניא":
רמב"ם הלכות מכירה פרק יא הלכה יג:
אסמכתא שקנו מידו עליה בבית דין חשוב הרי זה קנה ז, והוא שיתפוס זכיותיו בבית דין, והוא שלא יהיה ח אנוס.
הרמב"ם פוסק ממש כמו ה"והלכתא" בסוגייתנו.
13.1
הגהות מיימוניות הלכות מכירה פרק יא הלכה יג:
[ח] הכי פסיק בנדרים הלכתא דאסמכתא קניא והוא דלא אניס והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב...
והוא מאריך בזה.
14.
המשך הדיון בסוגייתנו - מסכת בבא בתרא דף קסח:
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: הלכה כרבי יוסי.
כי אתו לקמיה דרבי אמי, אמר להו: וכי מאחר שרבי יוחנן מלמדנו פעם ראשונה ושניה הלכה כרבי יוסי, אני מה אעשה? ואין הלכה כרבי יוסי.
15.
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף מו עמוד ב:
רבי יעקב ורבי זריקא אמרו:
הלכה כרבי עקיבא מחבירו,
וכרבי יוסי מחבריו,
... כלשון הזה אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן:
רבי מאיר ורבי יהודה - הלכה כרבי יהודה.
רבי יהודה ורבי יוסי - הלכה כרבי יוסי,
ואין צריך לומר רבי מאיר ורבי יוסי - הלכה כרבי יוסי.
השתא במקום רבי יהודה - ליתא, במקום רבי יוסי מיבעיא?
אמר רב אסי: אף אני לומד רבי יוסי ורבי שמעון - הלכה כרבי יוסי.
דאמר רבי אבא אמר רבי יוחנן: רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה.
השתא במקום רבי יהודה ליתא, במקום רבי יוסי מיבעיא? ...
ושם בגמרא יש אמוראים שלא מקבלים הכללים הנ"ל.
16.
מודגש לעיל, שהלכה כרבי יוסי גם כנגד חבריו , ובעיקר מודגש, שהלכה כרבי יוסי כנגד רבי יהודה. אם כן, במשנתנו כך צריכה להיפסק ההלכה.
16.1
גם יש לשאול: מדוע בסוגייתנו, רבי אמי לא פוסק כמו הכללים שקבע גם רבי אסי? ומדוע הגמרא לא פסקה כמותו בהתאם לכללים שבגמרא בעירובין.
16.2
אולי לכן תוס' קובע שהגירסא בגמרא צריכה להיות:
" אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: [אין] הלכה כרבי יוסי".
כבסעיף 5 לעיל.
17.
בכל אופן יש לשאול - גם לפי גירסת תוס' - הרי רבי יוחנן חולק על רב, והכלל הוא שבמחלוקת רב ורבי יוחנן ההלכה היא כרבי יוחנן - שהלכה כרבי יוסי.
18.
אלא שצריך לומר שההלכה נפסקה כרב נחמן – על פי תוס' שגורס שרב נחמן פסק שלא כרבי יוסי – מפני שיש הוכחות מכמה מקומות – כפי דברי תוס' – שרב נחמן סובר "אסמכתא לא קניא".
18.1
והתוס' מביא ראייתו מסוגיה בבבא מציעא, שרב נחמן שינה דעתו, שם בסוגיה. וגם כאן, כנראה בתחילה סבר רב נחמן ש"אסמכתא קניא", ואחרי ששמע מרבו - רבה בר אבוה - שאסמכתא לא קונה, חזר בו רב נחמן וגם סבר כך.
18.2
נראה לי שאפשר להעיר ולסכם כך:
למרות שבדרך כלל ההלכה כרבי יוסי במשנה אבל הסוגיה המרכזית יותר בנושא של אסמכתא היא במקום שמביא התוס', ולכן ההכרעה הסופית צריכה להיות לפי הסוגיה המרכזית.
18.3
גם אם נאמר שבסוגייתנו הגירסא היא כבדפוסים שרב נחמן אומר שההלכה היא כן כרבי יוסי, הרי צריך לומר, כפי שאומרים הפרשנים, שאת הסיומת בסוגיה: "ואין הלכה כר' יוסי" אומרת הגמרא ולא רבי אמי. כלומר, הגמרא מכריעה – וזוהי סמכותו של עורך הגמרא לפסוק אפילו בניגוד לכללים הידועים.
19.
הערה: ראה "רבנן סבוראי", הרב זיני, עמודים: 121; 152-153 שמשווה בין שתי הסוגיות מבחינת הכרעת ההלכה ובשאלה מי ובאיזה דור הכריע כל הכרעה.
