תפלת צדיק בן צדיק
יבמות סד ע"א
"(בראשית כה, כא) וַיֵּעָתֶר לוֹ - ויעתר להם מיבעי ליה? לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע".
כתב המהרש"א בחידושי אגדות:
"ומה שכתב אינו דומה תפלת צדיק בן וכו' אף על גב דבפרק קמא דברכות בעי למימר דיש צדיק וטוב לו כגון צדיק בן צדיק ויש צדיק ורע לו צדיק בן רשע ואדחייא לה התם מדכתיב לא יומתו אבות גו', מ"מ לענין שתהא התפלה מקובלת יותר לבטל גזירת העקרות קיימא הך סברא כדאמר הכא אינו דומה כו', ודו"ק".
מה שכתב המהרש"א שלענין שתהא התפלה מקובלת יותר קיימת הסברה הראשונה בברכות שצדיק ורע לו צדיק בן רשע, אין צורך בזה, כי גם מסקנת הגמרא הסכימה לכך.
שכן כך לשון הגמרא במסכת ברכות דף ז ע"א:
"אמר מר: צדיק וטוב לו - צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו - צדיק בן רשע. איני? והא כתיב: פקד עון אבות על בנים, וכתיב: ובנים לא יומתו על אבות ורמינן קראי אהדדי ומשנינן: לא קשיא, הא - כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם, הא - כשאין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם! אלא, הכי קאמר ליה: צדיק וטוב לו - צדיק גמור, צדיק ורע לו - צדיק שאינו גמור, רשע וטוב לו - רשע שאינו גמור, רשע ורע לו - רשע גמור".
פירוש קושיית הגמרא הוא כך: אמנם פסוק מפורש הוא שהקב"ה פוקד עון אבות על בנים. אך מצד שני כתיב: ובנים לא יומתו על אבות (ובכלל זה כל עונש, כמבואר בסוגיה במסכת סנהדרין דף כז ע"ב). והסקנו שכאשר אין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם אין נענשים בעון אבות. לפיכך לא יתכן שצדיק בן רשע יהיה רע לו, שהרי אינו אוחז מעשה אבותיו בידיו! ומסיקה הגמרא שצדיק ורע לו הוא בהכרח צדיק שאינו גמור, כי צדיק גמור ודאי טוב לו.
וכיון שמסקנת הגמרא מסכימה לכלל שהיא עצמה הביאה בקושיה – שכשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם מתקיים הכתוב פקד עון אבות על בנים, הרי שקל וחומר במידה טובה – שזכות אברהם עומדת ליצחק שתהא התפלה מקובלת יותר, שהרי אוחז היה במעשיו הטובים. ורבקה הרי היתה חסרת זכות אבות שתסייע לה לתפילתה, וזאת אף שצדקת גמורה היתה ולא אחזה כלל במעשי אבותיה ולכן לא לקתה כלל בעטיים.
אבל אמנם מוכרח הוא שמסקנת הגמרא מסכימה לסברה הראשונה שצדיק ורע לו - צדיק בן רשע. אך לא בצדיק גמור, כי אם רק בצדיק שאינו גמור – שהקב"ה מדקדק עמו כאשר אוחז הוא במעשי אבותיו אף כחוט השערה בלבד. וכמבואר בקישור זה.
