עמידה בהתחייבויות / רפי זברגר

בבא בתרא קנז ע"א 

הקדמה

אנו ממשיכים גם במשנה בדף שלנו לעסוק בנושא ספקות. הפעם במקרה שאב ובנו נהרגו באותו אירוע, ולא ידוע מותו של מי קדם. אם האב מת ראשון, אזי הבן כבר ירש חלק מנכסיו, והם משתעבדים גם לבעלי חוב של הבן. אך אם הבן מת ראשון, כל הירושה של האב עובר לבנים הנותרים, או אז, לא מגיע כלום לבעלי החוב של הבן. יורשי האב טוענים שהבן הקדים למות, ואילו בעלי החוב טוענים כי מותו של האב קדם. 
ב"ש אומרים: יחלוקו, ובית הלל אומרים: נכסים בחזקתן. בית שמאי סוברים כי ''שטר העומד להיגבות כגבוי דמי'' ולכן כוחם של בעל החוב דומה לכוחם של יורשי האב, לכן הם סוברים שחולקים ביניהם את החובות. 
לעומתם, סוברים בית הלל כי היורשים זוכים בנכסים מכוח ''ודאי'' לעומת בעלי החוב שהם רק ''ספק'', ומכיוון ש-אין ספק מוציא מידי וודאי, חלה חובת ההוכחה על בעלי החוב.
 

הנושא

הגמרא בתחילתה מצטטת משנה מסוף מסכתנו: המלווה את חבירו בשטר - גובה מנכסים משועבדים, על ידי עדים - גובה מנכסים בני חורין. דין זה של המשנה אנו מכירים ממקומות רבים בש''ס, הטוען כי אם הלוואה בוצעה באמצעות שטר, הרי שיש ''קול לשטר'', ולכן כל מי שקנה נכסים מהלווה לאחר ההלוואה, היה מודע לכך שישנו שעבוד של הלווה להחזרת דמי ההלוואה, ולאור זאת, גם הקונה משועבד להחזיר את החוב, והלווה יכול לגבות מ''נכסים משועבדים'' הנמצאים אצל הקונים מן הלווה. מוסיף הרשב''ם אצלנו, שגם אם לא נכתב בשטר במפורש, כי ישנו שעבוד נכסים בעקבות ההלוואה, הרי שאנו אומרים כי יש ''טעות סופר'' ששכח לכתוב זאת בשטר, אבל זוהי ברירת מחדל ולכן "כאילו שכתבו זאת בשטר". לעומת זאת אם ההלוואה הייתה בעל פה, אין קול להלוואה זו, ולכן הקונה מן הלווה לא יכול היה לדעת על השעבוד, ולכן המלווה אינו גובה מן הקונים את החוב, אלא גובה רק מנכסים שיש ללווה עצמו.
שמואל מעלה בעיה: דאיקני וקנה, מהו? האם הלווה התחייב להחזיר את דמי ההלוואה גם מנכסים שהוא עתיד לקנות לאחר ההלוואה. מסבירה הגמרא את הבעיה: לפי רבי מאיר אין כלל שאלה, שהרי הוא סובר כי אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, ולכן, ברור שהלווה יכול לשעבד גם נכסים שהוא עתיד לקנות. השאלה היא רק לשיטת חכמים, הסוברים שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, האם בשעבוד, חכמים יודו שניתן לשעבד גם קרקע שעדיין איננה ברשותו? 
 

מהו המסר?

בהמשך כל הדף דנים בסוגיה זו, וההלכה נפסקה שאם אמר דאיקני, והוא קנה נכסים - הם משועבדים למלווה.
אנו נוכחים לדעת עד כמה חשוב לקיים התחייבויות, עד כדי "ניצול כל האפשרויות" להשבת החוב.
נשתדל גם אנחנו לעמוד בכל ההתחייבויות שנטלנו על עצמנו, גם כאלו שניתנו לילדינו, "המצפים לכך בקוצר רוח".


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]