הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
אלא כי תיבעי לך אליבא...
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא קנז ע"א-ע"ב
בעי שמואל: דאיקני וקנה, מהו?
אליבא דרבי מאיר דאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם - לא תיבעי לך,
דודאי קנה,
אלא כי תיבעי לך - אליבא דרבנן דאמרי: אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם?
אמר רב יוסף: תא שמע, וחכמים אומרים: זה היה פיקח שמכר לו את הקרקע, מפני שהוא יכול למשכנו עליו.
... אלא הא מני? ר' מאיר היא, דאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
אמר רב יעקב מנהר פקוד משמיה דרבינא, תא שמע: שטרי חוב המוקדמין פסולין, והמאוחרין כשרין;
... הא מני? רבי מאיר היא, דאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
אמר רב משרשיא משמיה דרבא, תא שמע: לשבח קרקעות כיצד? הרי שמכר שדה לחבירו והשביחה, ובא בעל חוב וטרפה, כשהוא גובה - גובה את הקרן מנכסין משועבדין, ואת השבח מנכסין בני חורין;
... הא מני? ר' מאיר היא, דאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
בסוגייתנו שמואל מציג בעיה - "בעי שמואל".
נשאלת השאלה הכללית: מה ההלכה כאשר אין בסוגיה הכרעה ברורה, והגמרא דנה לפי שיטה מסויימת.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל צא:
1.
לפעמים מובאת בגמרא "איבעיא" שדנים בה לפי שיטה שלא נפסקה להלכה:
והוא מביא דוגמאות:
בעיא, מצינו בש"ס דבכמה דוכתי בעי אליבא דמאן דלא קי"ל כוותיה כי ההיא דריש פרק אלו קשרים [דף] קי"א ב' עניבה לר"מ מהו וכו'
וכההיא דפ"ק דעירובין [דף] י"א ב' אבעיא להו ר"א לחיין וקורה קאמר וכו'
ושם פרק כל גגות [דף] צ' א' בעי רב ביבי בר אביי שתי אמות בגג וכו'
וע"ע פסחים [דף] ע' א'
ור"פ חרש [דף] קי"ג א' בעי רב אשי מ"ט דר"א וכו'
ובכתובות [דף] נ"ג ב' איבעיא להו הויה דאירוסין וכו'
ושם [דף] ק"ד א'
ובריש סוטה [דף] ד' א'
ובתמורה [דף] ט' א'
ותראה דכולהו הני בעיי הוו דלא כהלכתא
ויש עוד כהנה וכהנה נלאתי לכותבם
2.
וגדולה מזו מצאתי ספ"ק דתמורה דף י"ג ב' דבעי בעיא לסברא דליתא אלא דאי משכחת תנא דאית ליה דלא כהלכתא ע"ש
והטעם נ"ל דמשום יגדיל תורה ויאדיר היו מפלפלים וחוקרים אף ממה דלא קאי הכי כהלכתא
כמו שמצינו שהיו שואלים לפעמים דברים שהם כמעט בלתי אפשריים כההיא דפרק לא יחפור [דף] כ"ג ב' דבעי ר' ירמיה רגלו אחד בתוך חמשים אמה ורגלו אחד חוץ מנ' אמה מהו
וכההיא דפרק ארבע מיתות [דף] כ"ה א' המערה בעצמו מהו
וכן בחולין [דף] ע' א' בלעתו חולדה וכו'
והיינו טעמא דברוחב דעתם היו מצדדים כל מאי דאפשר להשיג אמיתת הענינים ולדרוש ולקבל שכר כמ"ש התוס' בפ"ק דכתובות דף ב' ד"ה ע"ד
הדיון בשיטות שאינן להלכה הוא בגלל "דרוש וקבל שכר", וכן "משום יגדיל תורה ויאדיר".
2.1
נראה, שיש לתת למושגים הנ"ל - "דרוש וקבל שכר"; "משום יגדיל תורה ויאדיר" - הסבר רעיוני-רוחני.
2.2
מביא הוכחה נוספת:
וה"נ דכוותיה ועיין שו"ת רמ"ע סי' כ"ד ותוס' שבת קנ"ב סע"ב.
אחר זמן הגיעו לידי חידושי שבועות להרמב"ן כ"י ובפ"ג עלה דאבעיא שם [דף] כ"ב ב' לרב אשי נזיר שאמר שבועה שלא אוכל חרצן בכמה מצאתי אליו ז"ל שכתב וז"ל אלא בעיא דרב אשי כר"ל אתיא וכו' ואף על גב דלית הלכתא כוותיה יגדיל תורה ויאדיר הוא ויש כיוצא בזה בתלמוד ע"כ
ושמח לבי גם אני שכוונתי לדעתו הרחבה והמלאה
ומצאתי עוד בשיטת כתובות לר' בצלאל בפ"ו דף מ"א א' שכתב בשם ר' ישעיה מטראני וז"ל דאע"ג דבעיי דרב פפא ורבינא שייכי אליבא דר"ע לאו דס"ל כוותיה אלא דייקי אמילתא למידע טעמא דידיה ולעולם לא ס"ל כוותיה וכו' ע"כ וע"ש בע"ג.
יש עניין לברר את נימוקו של חכם אע"פ שאין הלכה כמותו.
3.
דעת הרמב"ם שונה:
כך דעתו של הרמב"ם על פי פרשניו:
ואחרי הודיע אלקים אותנו את כל זאת פליאה דעת ממני מאי רמי גלא בפומייהו דרבנן אשר מימיהם אנו שותים לומר דדעת הרמב"ם ז"ל דמדבעי בש"ס אליבא דחד תנא או אמורא ש"מ דהכי הלכתא
וכמ"ש הכ"מ נאמן ביתו של הרמב"ם בפ"ט מהלכות ע"ז הלכה ו' דמשמע לרבינו דכיון דרב אשי בעי אליבא דר"י סבר דהלכתא כוותיה דאי לאו הכי לא הוה בעי אליביה
וכ"כ עוד בריש פ"א מהלכות מתנות עניים
ובפ"ב מהלכות טומאת אוכלין דין ו'
וכ"כ ג"כ הלחם משנה בריש הלכות שבת
ודמש"א על חולין דף מ"ז ג'
ומג"ד סי' פ"ז
3.1
ומקשה על הרמב"ם:
והוא פלא דהא קחזינן דזה היא דרך התלמוד למבעי בעיי אליבא דמאן דלא קי"ל כוותיה כנזכר.
הקושי הוא מכל האמור לעיל בסעיפים 1-2.2
4.
ואמנם ה"פרי חדש" מקשה על ה"כסף משנה" שמובא בתוך סעיף 3 לעיל:
הן אמת דהפר"ח בפירושו להלכות ע"ז שם תבר לגזיזיה דהכ"מ
וכתב דאף על גב דר' אשי בעו לה אליביה הא אשכחינן בפ"ק דסוטה גבי שיעור ביאה דמבעיא להו כמה בעיי דלא הוו אליבא דהלכתא
וכן בכמה דוכתי בש"ס
4.1
ה"יד מלאכי" מקשה סתירה בדברי ה"פרי חדש":
אבל מה אעשה שגם הוא נשתמש מזה לעת הצורך וסתר דברי עצמו
שהרי מצאתי אליו ז"ל במים חיים שלו בפ"ה מהלכות נזירות ובפרק י' מהלכות מתנות עניים ובפ"ב מהלכות עבודת יה"כ
שכתב גם הוא לדעת הרמב"ם דמדאבעיא לן אליבא דחד תנא או אמורא משמע דהכי הלכתא וכעת הדבר צריך תלמוד.
5.
שיטת תוס' כנראה כדעת הרמב"ם לעיל:
איברא שמצאתי להתוס' ז"ל ר"פ מי שהחשיך [דף] קנ"ג ב' שכתבו וז"ל כי תבעי לך אליבא דרבנן הכא משמע דהלכה כרבנן ובמסכת יבמות פרק חרש [דף] קי"ג משמע דהלכה כר"א דס"ל לר' חייא בר אשי ומר שמואל כוותיה מ"ר ע"כ
ומפשטן של דבריהם מוכח דמדבעי אליבייהו דרבנן הוא דמשמע להו להתוס' דהלכה כוותייהו
וכ"כ בשמם מוהר"ש אלגאזי בגופי הלכות כלל רס"ח
כאן פוסק תוס' על פי הניסוח "כי תבעי לך אליבא דרבנן" - כניסוח שמובא בסוגייתנו - בבא בתרא דף קנז.
5.1
ומקשה על תוס' מכל האמור לעיל בסעיפים 1-2.2:
ואנכי לא ידעתי מה יענו ומה יאמרו בכל הנך סוגיות שהבאתי ואחרים מלבד אלה שמהם תצא תורה שדרך התלמוד למבעי בעיי דלא כהלכתא וצ"ע
6.
נסיון ליישוב שיטת תוס':
אם לא שנאמר בדרך דוחק דמשמעות התוספות אינו מדבעי אליבייהו דרבנן אלא מדקאמר תלמודא כי תבעי לך אליבא דרבנן משמע דאף דבברייתא לא הוזכר כ"א דעת ר"א רבנן פליגי עליה ומדסתם לן ר' מתניתין דתרומות כוותייהו א"כ הו"ל סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא דהלכה כסתם,
לכאורה משמע מדבריו, שהכוונה היא שתוס' מסתמך על תוכן הסוגיה שם במסכת שבת דף קנג.
6.1
אבל אולי כוונתו שהכרעת תוס' מבוססת על נוסח הביטוי - "כי תבעי לך אליבא דרבנן".
6.2
מנסה להוכיח את דבריו:
ויש לי קצת הכרח לזה דבפרק חרש הנזכר נמי בעי רב אשי בעיא אליבא דר"א והשתא אם איתא דמשמעות התוספות הוא משום דבעי אליבייהו הוה להו לסיומי ולמימר ובפרק חרש משמע דהלכה כר"א משום דבעי רב אשי אליביה דעדיף טפי לפי דרכם מהמשמעות שהביאו
6.3
והגם שלא נעלם ממני דפשטן של דברים הן כמ"ש למעלה מ"מ מוטב לסבול זה הדוחק מלאשוויי כולהו סוגיות דלעיל דלא כוותייהו כך כתבתי זה ימים ושנים
הוא טוען, שעדיף ההסבר הדחוק בדעת תוס' - לעיל בסעיף 6 - על פני פשט דברי תוס' - לעיל בסעיף 5.
6.4
האמנם מצאתי בפירוש בדברי התוס' דפרק אין צדין [מסכת ביצה דף כז] ז"ך א' ד"ה אלא ר"מ שכתבו וז"ל ופסק ר"י דהלכה כר' יהודה דקבעי התם בבכורות סתמא דש"ס אליבא דר' יהודה ועיין ספר הון עשיר רפ"ח דיומא ושם בתוס' ישנים וכן כתב הר"ן בפרק אף על פי [דף] תצ"ג ב':
יש תוס" שגם פוסק כהסבר בדברי תוס' - לעיל בסעיף 5.
7.
מסקנת הדברים, שבמקרים רבים הניסוח "כי תיבעי לך אליבא ד..." משמע שזו הדעה שנפסקה להלכה באותו עניין, ויש מקרים שאין הדין כך. ויש הבדל אם "סתמא דגמרא" דנה בנושא שמתאים לפי דעה מסויימת מבלי לנקוב במפורש כאותה דעה, שיתכן ודווקא אז ההלכה כאותה דעה כי הסוגיה מבוססת עליה.
8.
לסיכום:
בסוגייתנו מופיע הסגנון הבא: "אליבא דר' מאיר... לא תיבעי לך.. אלא כי תיבעי לך אליבא דרבנן..." כלומר, הבעיה של שמואל נפתרת בפשטות לפי שיטת ר' מאיר, אבל לפי רבנן הבעיה עומדת בעינה ושמואל מבקש תשובה.
8.1
מחלוקת פוסקים כללית היא האם ההכרעה כר' מאיר שאדם מקנה דבר שלא בעולם או כחכמים שחולקים וסוברים שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
9.
הערה כללית:
יש בין בעלי הכללים שקובעים כלל, שכאשר הגמרא דנה לפי שיטה אחת, מוכח מכך, שהגמרא פוסקת לפי אותה דעה. ניסוח הכלל הוא "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה".
9.1
ויש לשאול, האם זה מתאים דווקא לשיטת הרמב"ם ותוס' שהובאו לעיל בכל דיוננו.
9.2
אבל אולי יש הבדל.
כאשר הדיון בסוגיה הוא על דין שהוצג כ"בעיה" - "איבעיא להו" וכדו' - אזי תקף כל הדיון בכל הסעיפים לעיל [וקשור לסוגייתנו].
9.3
אבל כשהדיון בסוגיה הוא כללי והוא מתאים לפי דעה מסויימת אזי הכלל הוא כפי שמובא לעיל בסעיף 9.
10.
הביטוי "הא מני רבי מאיר" - 17 מופעים בש"ס. 3 מתוכם בסוגייתנו - ברצף. ולכן אולי משמע דווקא שהלכה כרבי מאיר!
