בחיים ובמות
בבא בתרא קנג ע"א
"ההיא מתנתא דהוה כתוב בה בחיים ובמות. רב אמר: הרי היא כמתנת שכיב מרע, ושמואל אמר: הרי היא כמתנת בריא.
רב אמר: הרי היא כמתנת שכיב מרע, מדכתיב בה במות - אחר מיתה קאמר ליה, והאי דכתיב בחיים - סימן בעלמא דחיי. ושמואל אמר: הרי היא כמתנת בריא, מדכתיב בה בחיים - מחיים קאמר, והאי דכתב ובמות - כמאן דאמר מעתה ועד עולם.
אמרי נהרדעי: הלכתא כוותיה דרב".
כפי שקיימת היתה "ההיא מתנתא דהוה כתוב בה בחיים ובמות", כך ישנה ההיא מגילתא דכתיב בה בחיים ובמות. במגילת רות א, טז-יז: עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי. בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר. היתכן שלרב הרי היא כמתנת שכיב מרע ויכולה לחזור בה?!
אלא שבתחילת המסכת אמרו: (דף יד ע"ב) "שמואל כתב ספרו ושופטים ורות", לפיכך "הכא אתרא דשמואל", ובבריא נאמרו הדברים, כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת (רות א, יח), לעד ולעולמי עולמים.
ואמרו במסכת ברכות דף ז ע"א:
"אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: כל דבור ודבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה, אפילו על תנאי, לא חזר בו. מנא לן? ממשה רבינו שנאמר: הרף ממני ואשמידם וגו' ואעשה אותך לגוי עצום. אף על גב דבעא משה רחמי עלה דמלתא ובטלה אפילו הכי אוקמה בזרעיה".
וצריך ביאור, מה נפשך, אם דברי הקדוש ברוך הוא אמינים הם, הכיצד בעא משה רחמי עלה דמלתא ובטלה? ואם עשויים להתבטל מדוע בדבור שיצא מפיו לטובה לא חזר בו?
אלא שכתוב: רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם: אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב - וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע (דברים ל, טו). הטוב הוא מתנה בחיים, ואין בו חזרה; והרע הוא מתנה במות, וחוזר בו.
ואמרו במסכת פסחים דף עו ע"א:
"חם לתוך צונן, וצונן לתוך חם; רב אמר: עילאה גבר, ושמואל אמר: תתאה גבר".
ואומר היה הרב מרדכי אליהו: מדוע נפסקה בזה הלכה כשמואל למרות שהלכה כרב באיסורי? אלא אמרו באיכה רבה פרשה ה, כא: "הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע שלך הוא - הֲשִׁיבֵנוּ! אמר להם שלכם הוא, שנאמר: (זכריה א, ג) שׁוּבוּ אֵלַי נְאֻם ה' צְבָאוֹת וְאָשׁוּב אֲלֵיכֶם". וכיון שהלכה כשמואל שתתאה גבר, גוברת טענת התחתונים על טענת מלכא עילאה. ותובעים אנו שקודם יתקיים: הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ, ורק אז נצליח לקיים: וְנָשׁוּבָה!
כמו כן יש לנו לומר על מחלוקת רב ושמואל שבסוגייתנו, הכיצד הלכתא כוותיה דרב, כאשר הכלל הוא שהלכתא כשמואל בדיני?
אלא שבהמשך הכתוב: (דברים ל, טו) רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע. נאמר: (שם שם יח) הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עַל הָאֲדָמָה... לפיכך הלכתא כוותיה דרב, וכל מתנה זו של: רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם בחיים ובמות, הרי היא כמתנת שכיב מרע, וחזרה יש בה.
