לע"נ סבתנו מלכה טויבע בת הרב יעקב לייב

יחיד מומחה / הרב עופר לבנת

פורסם בעלון השבועי חמדת ימים - ארץ חמדה

השבוע בדפי הדף היומי הגמרא (קכ עמוד ב) קובעת שאם אדם נדר והוא מתחרט על נדרו הוא יכול ללכת ליחיד מומחה או לשלושה הדיוטות, שיתירו לו את הנדר. בדומה לכך אנו מוצאים לגבי דיני ממונות שהגמרא (סנהדרין ה.) אומרת שדיני ממונות ניתן לדון בהרכב של שלושה דיינים, או אפילו דיין אחד אם הוא מומחה לרבים. ננסה לברר האם המושג יחיד מומחה שאנו מוצאים לגבי היתר נדרים זהה למושג מומחה לרבים שנאמר לגבי דיני ממונות.

לגבי היתר נדרים, דעת חלק מהראשונים (רמ"ה ועוד) שצריך דווקא חכם סמוך. הסמיכה עברה מחכם לחכם ממשה רבינו, אולם עקב הצורך שהסמיכה תעשה דווקא בארץ ישראל וגזרות הרומאים, הסמיכה פסקה. אולם דעת רוב הראשונים (רמב"ם שבועות ו, א ועוד) שאין צורך שהחכם יהיה סמוך, אך צריך שיהיה חכם מובהק בידיעת התורה.

אולם, לגבי דיני ממונות אנו מוצאים בראשונים תנאי נוסף מלבד חכמה וידיעת התורה. הרמב"ם כותב (פירוש המשנה סנהדרין א, א) "וענין מומחה לרבים, שכבר נתפרסם אצל הרבים למדנותו ומעלתו בחכמה כפי שידעו את זה החכמים שבחנוהו וקיימו את פסקי דינו." כלומר צריך שהחכם גם התנסה בפסקי דין ונמצאו פסקיו ראויים. כך עולה גם מדברי רב שרירא גאון (הובאו בטור חושן משפט סימן ג) שכתב שצריך חכם שניסו אותו פעמים רבות ולא נמצאה טעות בפסקיו. זהו פירוש המושג "מומחה לרבים" שהתברר לרבים מומחיותו מתוך ניסיונו. כנראה שבכדי שאדם יוכל להבין ולרדת לעומק הדין, צריך גם הבנה של המציאות ושיקול דעת שבאים רק מתוך ניסיון. 
 

סיכום ופסיקה:

בימינו כתבו הפוסקים שאין חכמים העונים על ההגדרה של יחיד מומחה, ולכן אין ראוי לחכם להתיר נדרים או לדון ביחידות (יורה דעה רכח, א, חושן משפט ג, ב). אולם, מדברי השולחן ערוך משמע שאם בעלי הדין מעוניינים שהדיין ידון יחידי, הוא רשאי. אף על פי כן, כתב הש"ך (ס"ק א) שראוי שהדיין יאמר לנידונים "איני יודע לדון דין תורה" ושבכל זאת הם יקבלו אותו עליהם כדיין, ורק אז לדון יחידי.

To the article in English