הא במיא הא בחמרא הא בציהרא / רפי זברגר

קידושין מח ע"ב

הקדמה

המשנה בדף שלנו עוסקת בבעל אשר אמר לאשה בְּמָה מקדשה, ולבסוף נתן לה משהו אחר. ישנן שתי דעות במשנה:



סברת רבי שמעון היא שאם האשה הסכימה לדבר לא טוב, היא תסכים בוודאי להתקדש בדבר יותר טוב, לכן, אם בסופו של דבר קבלה דבר יותר טוב, היא כמובן מסכימה ולכן תהיה מקודשת. 
לפי תנא קמא צריך לומר, כי כל עוד אנחנו לא יודעים על הסכמת האשה, אפילו שקבלה דבר יותר טוב ממה שהציעו לה, אין אנחנו ''מאשרים'' את הקידושין. 
 

הנושא

הגמרא מצטטת תוספתא העוסקת בבעל האומר לאשה: התקדשי לי בכוס זה. לא ברור מה כוונתו, ובמה האשה זכתה: האם רק בכוס, האם רק בתכולה, או בכוס ובתכולה גם יחד. כל אחת מהאפשרויות הנ''ל מובאות בברייתא, והגמרא מסבירה, כי כולן נכונות. תלוי מה הייתה תכולת הכוס. נתאר בטבלה הבאה את ההסברים לכל שלושת האפשרויות:


 

מהו המסר?

הכול תלוי בהקשר. כמו שהאמירה של הבעל התקדשי לי בכוס זה, תלוי בתכולה של הכוס, ולפי זה משתנה הדין, כך אנו צריכים להתייחס לכל מיני אמירות בהתאם להקשרם. 
אם "נישיר מבט" לאמירות של ילדים, נגלה עולם נפלא, מלא וגדוש. נשים לב לדו שיח מרתק בין ילד לאביו: 
ילד לאבא: אני רוצה לישון עם אמא הלילה.
אבא: אבל אתה כבר ילד גדול.
ילד: ואתה יותר גדול ואתה עדין ישן איתה.
בעצם, הילד התכוון ב''משפט התמים שלו'' לומר לנו: אני מרגיש בודד, ורוצה בקרבתה של אמא. הוא מבטא זאת ע''י "אמירה הפשוטה שלו'' שהוא רוצה לישון עם אמא. אבא ''לא מבין'' את משמעות המשפט, ומפרש אותו ב''שפת המבוגרים''. 
שומה עלינו לשים לב להקשר של הדברים הנאמרים, להבין את השפה ולנסות להשיב באותה שפה בה נאמרו הדברים. 
 

המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]