עד היכן מצוות כיבוד אב ואם / רפי זברגר

קידושין לב ע"א

הקדמה

בסוף הדף הקודם, מגדירה הגמרא כיצד יש לכבד את ההורים [מדין: כַּבֵּ֥ד אֶת אָבִ֖יךָ וְאֶת אִמֶּ֑ךָ (שמות כ', י"ב)] וכיצד יש "לירא" אותם [מדין: אִ֣ישׁ אִמּ֤וֹ וְאָבִיו֙ תִּירָ֔אוּ (ויקרא י"ט, ג')]: 
מורא - לא עומד במקומו [מקום מיוחד של ההורה], ולא יושב במקומו, ולא סותר את דבריו [חולק על דבריו], ולא מכריעו [אם אביו וחכם אחר חולקים, אסור לבן לומר כי החכם השני צודק] ; 
כיבוד - מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא [מסייע להורה בכל ''צרכי הבית'']. 
 

הנושא

בתחילת הדף שלנו, מתלבטת הגמרא בשאלה, מי משלם את פעולות כיבוד אב ואם? מי משלם על האכילה, השתייה והמלבושים שהילד מחויב לכבד בהם את הוריו? האם מכספו שלו, או שמא מכסף ההורים?
הגמרא מצטטת מחלוקת בסוגיא זו: רב יהודה אומר שההוצאות על הבן, ולעומתו, רב נתן, בנו של רב הושעיא אומר כי ההוצאות חלות על ההורים, והילדים מחויבים ''רק'' לכבדם באוכל, שתיה וביגוד, אך לא לקנות זאת מכספם.
אחת ההוכחות המובאות בגמרא מחזקת לכאורה את שיטתו של רב יהודה, מובאת מהתלמוד הירושלמי (פאה, פרק א' הלכה א'):
שאלו את רבי אלעזר: עד היכן כיבוד אב ואם? מה ''הגבול'' של כיבוד הורים, האם יש מקרים בהם אין חובת כיבוד?
אמר להם: כדי שיטול ארנקי ויזרקנו לים בפניו, ואינו מכלימו – ענה רבי אליעזר: אפילו אם אחד ההורים לוקח את הארנק וזורק אותו לים בפני הילד – יש לכבדו, ואין לבייש את ההורה המבצע פעולה זו.
מסיקה הגמרא מאמירתו של רבי אליעזר שהוצאות כיבוד הורים חלות על הבן. כי אם היו חלות על ההורים, הרי כנראה שמדובר בארנקו של ההורים, אם כן – מה הבעיה בכך שההורה זורק את הארנק לים, הרי מדובר בארנקו וכספו של ההורה? אלא כנראה, מסיקה הגמרא, מדובר בארנק של הילד, ובכל אופן – כאשר ההורה נוהג באופן מוזר שכזה, גם אז, חובה על הילד לשתוק, ולא לבייש את ההורה, לא לגעור בו ולא להעליבו.
דוחה הגמרא את הראיה ומסבירה: גם ארנק של ההורה בעצם שייך ''פוטנציאלית'' לַבֵּן. שהרי אם ההורה ימות, בסופו של דבר הבן יורשו. ולכן, גם אם נאמר שחובת הוצאות כיבוד הורים חל על ההורים, גם אז יש ''חידוש'' בדין של רבי אליעזר, שהרי הבן ''מפסיד'' את הכסף שהיה יכול לקבל לאחר פטירתו של האבא.
  

מהו המסר?

אנו לומדים ''מהילכת רבי אליעזר'', עד כמה אנו מחויבים לכבד את ההורים שלנו. ייתכנו מקרים שההורים קצת מעצבנים, קצת מציקים, או אפילו עושים פעולות אשר ממש מזיקות וגורמות להפסד כספי מסוים. בכל המקרים האלו ואחרים, מצווים אנחנו להבליג ולא להגיב. בוודאי לא לביישם ולהקניטם. זה לא תמיד קל, אבל ''מי אמר שהחיים קלים"?
אם נזכור, כמה אנחנו מחויבים להורינו, על כל ההשקעה, העמל וההוצאות הרבות שהשקיעו בגידול שלנו כל השנים, על כל הטוב שהרעיפו עלינו כל החיים, בוודאי שיקל עלינו להכיר להם טובה על כך, ולקיים את מצוות כיבוד אב ואם כהלכתה.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]