סקר
מסכת שבת






 

 ה''זוטות'' מסתדרות / רפי זברגר

בבא בתרא קנ ע"ב - קנא ע''א

 

הקדמה

הגמרא דנה בדף הקודם ובתחילת הדף שלנו , באדם האומר ''נכָסָי לפלניא'' – נכסי לאדם פלוני. מתלבטת הגמרא מה טומנת בחובה המילה נכסי? אלו מן הנכסים שלו כלולים במילה ''נכסי''? הגמרא מפרטת אחד לאחד ואומרת כי הדברים הבאים נחשבים ''נכסים'': עבדים, קרקעות, זוזים (מטבעות), שטרות, בהמות, עופות ותפילין.
 

הנושא

נתמקד בלימוד של הגמרא בנושא שטרות:
דאמר רבה בר יצחק: שני שטרות הן, אמר זכו בשדה זה לפלוני וכתבו לו את השטר - חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה, על מנת שתכתבו לו את השטר - חוזר בין בשטר בין בשדה;
רבה הזכיר שתי הלכות בנושא שטרות הקשורות לקרקע. אם המוכר אמר לשליחים: תזכו בשדה מסוים עבור פלוני, ובנוסף, כִּתְבוּ לו גם שטר. על השטר הוא יכול להתחרט ולחזור בו כך שלא יתנו לו שטר, אך על מכירת השדה אינו יכול לחזור, כיוון שכבר בוצעה בפועל. לעומת זאת, אם חיבר בין שני החלקים ואמר: זכו בשדה על מנת שתכתבו לו את השטר –ניתן לחזור גם בשטר וגם בשדה, שהרי גם השדה אינה נמכרת, טרם כתיבת השטר.
רבי חייא בן אבין אמר בשם רב הונא דין שלישי בשטר: אם קדם מוכר וכתב את השטר, כאותה ששנינו:
אם המוכר הכין וכתב שטר לפני ביצוע המכירה, הדין כמו ששנינו במקום אחר (בבא בתרא קס''ז:):
כותבין שטר למוכר ואף על פי שאין לוקח עמו, כיון שהחזיק זה בקרקע - נקנה שטר כל מקום שהוא
מותר לכתוב את השטר עבור המוכר, למרות שהלוקח אינו באזור, ו.. ברגע שעשה פעולת חזקה בקרקע, הרי שקנה הקונה את השטר בכל מקום שהוא נמצא בקנין ''אגב'', כמו שלמדנו במסכת קידושין (כ''ו:):  נכסים שאין להן אחריות נקנין עם הנכסים שיש להן אחריות - בכסף ובשטר ובחזקה
וברגע שהקרקע נקנית באחת מדרכי קניין קרקעות (כסף, או שטר או חזקה), נקנים גם המטלטלין אגב הקרקע.
ומכיוון שאצלנו המטלטלין הם השטרות, וקוראים להם "נכסים שאין להם אחריות" – למדנו ששטר נקרא גם נכס
 

מהו המסר?

למדנהזכרנו פה את קנין אגב, המלמד אותנו, כי הדבר ''הפחות חשוב'' נקנה אגב הדבר ''היותר חשוב''. קרקע הוא הדבר החשוב, שאגבה ניתן לקנות גם מטלטלין (נכסים שאין להם אחריות).
גם בחיים צריכים לשים דגש על ''הדברים הגדולים'' והיותר עקרוניים, ולא להתעסק עם הזוטות.. בסופו של דבר ''הדברים הקטנים'' יסתדרו מאליהם [כמעט ניתן לומר אגב ''סידור של הדברים הגדולים"].
לדוגמא, אין להתייחס לכל אמירה של ילד אחד למשנהו, כאשר הם רבים ואינם מסתדרים ביניהם, שהרי אלו אינם אלא ''זוטות''.
יש להתמקד ב''גיבוש והעמקת הקשר ביניהם", – הדברים הגדולים, החשובים והעקרוניים, ושאר הזוטות סופן להסתדר.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר