הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
בי רב משמיה דרב
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא קנב ע"א
איתמר: מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין -
בי רב משמיה דרב אמרי: ארכביה אתרי ריכשי,
ושמואל אמר: לא ידענא מאי אדון בה.
בי רב משמיה דרב אמרי: ארכביה אתרי ריכשי,
הרי היא כמתנת בריא,
הרי היא כמתנת שכיב מרע;
הרי היא כמתנת בריא - שאם עמד אינו חוזר,
הרי היא כמתנת שכיב מרע - שאם אמר הלואתו לפלוני, הלואתו לפלוני.
ושמואל אמר: לא ידענא מאי אדון בה,
שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר, ואין שטר לאחר מיתה.
ורמי דרב אדרב, ודשמואל אדשמואל;
דשלח רבין משמיה דרבי אבהו,
הוו ידעי ששלח ר' אלעזר לגולה משום רבינו: שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני, ומת - אין כותבין ונותנין, שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר, ואין שטר לאחר מיתה;
ואמר רב יהודה אמר שמואל, הלכתא: כותבין ונותנין;
קשיא דרב אדרב, קשיא דשמואל אדשמואל!
1.
יש מחלוקת בין "בי רב משמיה דרב" ושמואל
2.
הגמרא מקשה מסתירה על "בי רב משמיה דרב" מדברי רב עצמו.
3.
בפתיחה להצגת הסתירה הניסוח הוא "ורמי דרב אדרב, ודשמואל אדשמואל"
ובסיום הצגת הסתירה הגמרא שוב קובעת: "קשיא דרב אדרב, קשיא דשמואל אדשמואל".
4.
בהמשך הסוגיה הגמרא מיישבת את הסתירות הנ"ל.
5.
לגבי הביטוי "בי רב משמיה דרב":
6.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל יד:
אמרי בי רב משמיה דרב, כל היכא דקאמר הכי שמע מינה דפליגי אמוראי אליבא דרב דאי לא תימא הכי אמאי אצטריך לפרושי משמיה דרב דכל אמרי בי רב משמיה דרב הוא וכיון דפליגי אליבא דרב מסתבר דהלכה כדאמרי בי רב.
כן כתב הרא"ש ז"ל בפרק הערל סימן ח' ובסוף פרק ו' דבכורות והובא בספר יבין שמועה כלל ד',
הוא מביא שיטה שסוברת שהבטוי "בי רב משמיה דרב" [לעומת הביטוי הקצר יותר "אמרי בי רב" בלבד] בא ללמד שיש אמוראים [שלא מובאים בסוגיית הגמרא] שחולקים ואומרים בשם "רב" דין אחר.
6.1
ואותה שיטה סוברת שאז ההלכה היא כדעה שמובאת בגמרא כ"בי רב משמיה דרב".
7.
והוא חולק:
הוא מביא דוגמאות מהש"ס שאין מי שחולק על "אמרי בי רב משמיה דרב".
ואני המך בעניותי לא זכיתי להולמו דהא בפרק כל גגות [עירובין דף צ"ד ב'] אשכחן דקאמר אמרי בי רב משמיה דרב כגון שנפרץ בקרן זוית וכו' ולא שמענו ולא ראינו דפליג עלה שום חד אליבא דרב אלא שמואל הוא דפליג על אמרי בי רב משמיה דרב
ונקטו רבוותא כרב מכח כללין דהלכה כרב באיסורי
וע"ע שם פרק ט' ב' והכי אשכחנא תו בפר"ע [שבת דף פ"ח א' / צרך להיות שבת דף פה] דעלה דקאמר רב ערוגה בחרבה שנינו ופרכינן עליה והאיכא מקום קרנות קאמר אמרי בי רב משמיה דרב בממלא את הקרנות הרי דלתרוצי לדרב קאתו ואין שם חולק אליבא דרב
ועוד עיין בפרקא קמא דמגילה דף י"ד ב' ובפרק המניח דף כ"ז ב'
והוא מביא דומגא לכך מסוגייתנו:
ובפרק מי שמת [בבא בתרא דף קנ"ב א']
ובפרק ח' דע"ז דף ע"ח א'
ואתה תחזה דבכולהו אמרינן אמרי בי רב משמיה דרב אף דליכא מאן דפליג אליבא דרב.
8.
והוא מסביר את ההבדל בין הביטוי "אמרי בי רב משמיה דרב" לביטוי "אמרי בי רב":
ולולא דמסתפינא הו"א דהחילוק שיש בין אמרי בי רב לאמרי בי רב משמיה דרב
הוא
דאמרי ביה רב הוא ששמעום מפומיה דרב
התלמידים שמעו את הדין מרב עצמו.
8.1
דומה כאילו היה כתוב "אמרי בי רב אמר רב". [ומדוע באמת לא מנוסח כך?]
8.2
ואמרי בי רב משמיה דרב הוא שלא שמעוה מרב אלא מאחרים ששמעוה ממנו וכמו שכתבו קדמונינו גבי אמרי רבי פלוני משמיה דרבי פלוני הידוע לפני כל יודעי דת ודין
ואילו המשמעות של הביטוי "אמרי בי רב משמיה דרב" היא, שלא שמעו מ"רב" באופן ישיר.
8.2.1
לא כל כך מובן, האם כוונתו לכך, שחכמים מבית מדרשו של רב לא שמעו דין מסויים מרב עצמו?
8.3
אמנם, שיטתו הכללית של ה"יד מלאכי" היא, שההבחנה בין הביטוי "אמר רב.. אמר רב..." לבין הביטוי "אמר רב משמיה רב..." איננה דווקא בכך, ש"משמיה" - שלא שמע את הדין מרבו באופן אישי:
אף שלפק"ד יש לפקפק על זה כמו שיבא לקמן:
9.
מכל דבריו משמע ש"אמרי בי רב" הם חכמים שונים מבית מדרשו של רב - תלמידי רב.
9.1
["חידוש"?] או אולי מדובר אף בחכמים מאוחרים יותר שהולכים באופן שיטתי כ"רב".
9.2
האמור בסעיף 9.1 מתאים לאמור לעיל בסעיפים 8.2+8.2.1
10.
ונראה לי להעיר על דברי ה"יד מלאכי" ["חידוש"].
יתכן שיש הבדל בין הביטוי "בי רב משמיה דרב אמרי" ["אמרי" בסוף המשפט] ובין הביטוי "אמרי בי רב משמיה דרב" [ה"אמרי" מובא בתחילת המשפט].
הדברים שהוא מביא לעיל בסעיף 6 - "בי רב משמיה דרב אמרי" - שיש חולקים עליו, מתאים רק לניסוח בי רב משמיה דרב אמרי [כשה"אמרי" הוא בסוף המשפט], וזה הניסוח בסוגייתנו, ומתאים לכלל שבסעיף 6 לעיל, כי החולק בסוגייתנו על "אמרי בי רב" הוא החכם שדעתו מובאת כ"רב" בקושיית הגמרא,
10.1
ויתכן שדעת רב זו מובאת על ידי תלמיד אחר של רב [שלא מוזכר בשמו].
11.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תרסג:
וכן תמצא בפ"ק דסנהדרין דף ו' סע"ב הא קמן מבואר דאף בסתמא פרכינן מדברי הרב על התלמיד ומדברי התלמיד על הרב כאילו קשה מדידיה אדידיה
ועיין תוספות פרק הרואה דף נד ד"ן ב' ד"ה פטרתן והכי נמי בפרק השואל דף ק"ב ב' ובפרק בית כור דף ק"ה ב'
ובפרק מי שמת דף קנ"ב א' דפריך תלמודא מדרב אאמרי בי רב
והזכירוהו התוס' בפרק כירה דף מ"ג ב' ד"ה דכ"ע
הוא מוכיח מסוגייתנו שמקשים מ"רב" על "אמרי בי רב" - תלמידי רב - "כאילו קשה מדידיה אדידיה".
11.1
ויש להעיר, לפי האמור לעיל [בדברי ה"יד מלאכי" עצמו] - סעיף 8.2.1 - בסוגייתנו מדובר ב"בי רב משמיה דרב", וכפי שמבואר לעיל אותם תלמידים לא שמעו את הדין ישירות מ"רב", ולכן מובן מדוע נחשב כסתירה לדעת "רב" עצמו.
ובכיצד הרגל דף י"ט א' ד"ה ובהא
ובספ"ק דסנהדרין דף י"ז ב' ד"ה אלא
ורמזו גם הרא"ש בפרק כירה ובספ"ו דבכורות יע"ש
וכן במגילה דף כ"ג א'
ובפרק איזהו מקומן דף נ"ב א' מצינו דפריך מתנא דבי ר' ישמעאל אר' ישמעאל וכדרמזו התוס' בפ"ק דפסחים דף ה' א' ד"ה דברי דבכמה דוכתי פריך מר' ישמעאל אתנא דבי ר' ישמעאל ולא הזכירו איה מקום כבודם
וגם הכנה"ג בכללי הגמרא כלל ל"ה נעלמו ממנו ע"ש
ובפרק במה בהמה דף נ"ד א'
וכן בפרק אין צדין דף כ"ט א' מצינו עוד דפריך אשמואל מתנא דבי שמואל
והיינו טעמא דכולהו משום דבני הישיבה תלמידייהו מסתמא מאי דשמיע להו מרבייהו קאמרי וכדאמרן
וכ"כ התוספות בהדיא בריש יומא דף ד' א' ד"ה תניא דכיון דאשכחן לר' אלעזר דקאמר וכו' מסתמא משמע דר' יוחנן רביה אמרה ואף על גב דלא אמרה משמיה דר' יוחנן
12.
ויש להעיר עוד:
יש אומרים ש"בי רב" סתם הוא רב המנונא, חברו של רב חסדא ותלמיד מובהק של רב; "בי רב משמיה דרב" – רב הונא.
באטלס עץ חיים אומר שלפעמים "בי רב..." הכוונה לדעת יחיד ולפעמים לדעת רבים.
ויש אומרים ש"בי רב" הוא כינוי לבית מדרש סתם ויש אומרים דווקא לבית מדרשו של רב.
13.
מגיד משנה הלכות זכיה ומתנה פרק ח הלכה י:
[י] מתנת שכ"מ שכתוב בה קניין וכו' כשמואל דאמר הכי פרק מי שמת (דף קנ"ב) דהלכתא כוותיה בדיני. ומ"ש בין שהיתה במקצת הנכסים. הוא כמגלה דעתו שמחמת מיתה נותנן ויתבאר בפרק זה וכ"כ ז"ל:
משמע שהלכה כשמואל לא רק נגד "רב" עצמו, אלא גם נגד "בי רב" [יהיה מי שיהיה].
