דיבור יחסי / רפי זברגר

בבא בתרא קמט ע"ב - קנ ע''א

הקדמה

בדף הקודם התייחסנו לדין במשנה שלמדנו בדף קמ''ו: שייר קרקע כל שהוא – מתנתו קיימת. כלומר, אם שכיב מרע נתן נכסיו לאחרים אך השאיר קרקע כל שהיא – המתנה תישאר ביד המקבלים, גם אם הבריא השכיב מרע, והוא אינו מקבל חזרה את הקרקע. שאלה הגמרא: וכמה כל שהוא? על כך היו שתי דעות בגמרא.  

הנושא

אמר רב יהודה אמר רב: קרקע כדי פרנסתו, ורב ירמיה בר אבא אמר: מטלטלין כדי פרנסתו. לפי רב יהודה בשם רב צריך להשאיר קרקע המספיקה לפרנסתו של המוריש, ולפי רב ירמיה, גם אם השאיר מטלטלין נקרא ''שיור'' והקרקע לא תחזור אליו אם יבריא. 
רבי זירא התפעל משתי הדעות ואמר: כמה מכוונן שמעתתא דסבי – דעותיהם של שני החכמים ממש ''מכוונים'' וטובים. שהרי אם השאיר קרקע או מטלטלין, הוא סומך עליהם אם יבריא, ולכן הנכסים אינם חוזרים אליו.      רב יוסף "מתקיף" את רבי זירא, אשר התפעל משתי דעות התנאים, בשתי שאלות: 
1. כיצד ניתן לומר כי מספיק להשאיר מטלטלין (רבי ירמיה), כאשר המשנה בעצמה כתבה: משייר קרקע כל שהוא. 
2. איך ניתן לומר כי צריך להשאיר ''כדי פרנסתו'' (שתי הדעות), האי נאמר במשנה ''כל שהוא''. 
השיב אביי לרב יוסף רעיון אחד החורז תשובה על שתי הנקודות:
1. גם במקום שכתוב קרקע במפורש, ייתכן כי הכוונה למטלטלין. 
2. כנ''ל לגבי כל שהוא. ניתן לומר שישנה מידה מוגדרת, כי כאשר המשנה נוקטת בלשון כל שהוא. 
אביי מוכיח זאת ממשנה במסכת חולין: , רבי דוסא בן הרכינס אומר: חמש רחלות גוזזות מנה מנה ופרס - חייבות בראשית הגז, וחכמים אומרים: חמש רחלות גוזזות כל שהן. משנה שם עוסקת בכמות מינימלית של מצוות ''ראשית הגז'' לכהן. רבי דוסא אומר כי צריך שיהיה לפחות מנה וחצי  (פרס הוא חצי מנה) לכל רחלה ורחלה, ואילו חכמים אומרים שאפילו מגדלות הרחלות ''כל שהוא'' שערות – חייבות בראשית הגז. והסביר רב (זהו שמו) בגמרא, כי לדעת חכמים, ''כל שהוא'' הכוונה למנה וחצי לכל הרחלות יחדיו. מכאן רואים שגם ל''כל שהוא'' יש מידה מפורשת!
רב יוסף דוחה את ההוכחה של אביי מהמשנה בחולין: התם בדין הוא דלא ליתני כל שהוא, ואיידי דקאמר תנא קמא שיעורא רבה - אמר איהו נמי שיעורא זוטרא, קרי לה כל שהוא. קובע רב יוסף כי ''כל שהוא'' בדרך כלל היא מידה קטנה ביותר. הסיבה שחכמים אמרו ''כל שהוא'' כיוון שזהו יחסית לדעת רבי דוסא ברישא של המשנה.   
 

מהו המסר?

למדנו היום ''דיבור יחסי''. המונח ''כל שהוא'' אם הוא יחסי לדעה אחרת, יכול להיות מידה מוגדרת.
גם בחיים, לפעמים אנו משתמשים במונח יחסי ולא מוחלט. למשל, כאשר אומרים למישהו ''אתה קטן'', במובן של "יחסית לאח גדול". אבל צריך מאוד להיזהר, ולחשוב כיצד השומע מבין את הדברים. יכול להיות שהוא שומע ''קטן'' ונעלב, מבלי לדעת שלא לכך התכוון האומר. יש לחוש את האחר ולהיזהר מאוד מלהכאיב ולפגוע בו.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]