הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
כמה זה "כלשהו"?
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא קנ ע"א-ע"ב
בגמרא בדף קמט:
שייר קרקע כל שהוא - מתנתו קיימת.
וכמה כל שהוא?
אמר רב יהודה אמר רב: קרקע כדי פרנסתו,
ורב ירמיה בר אבא אמר: מטלטלין כדי פרנסתו.
אמר רבי זירא: כמה מכוונן שמעתתא דסבי,
קרקע טעמא מאי? דאי קאי סמיך עליה,
מטלטלי נמי אי קאי סמיך עילויהו.
מתקיף לה רב יוסף: ומאי כוונתא?
מאן דאמר: מטלטלין, קרקע תנן!
מאן דאמר: כדי פרנסתו, כל שהוא תנן!
אמר ליה אביי: וכל היכא דתני קרקע, קרקע דוקא?
והא תנן: הכותב כל נכסיו לעבדו - יצא בן חורין,
שייר קרקע כל שהוא - לא יצא בן חורין;
ר' שמעון אומר: לעולם הוא בן חורין - עד שיאמר כל נכסי נתונין לפלוני עבדי חוץ מאחר מרבוא שבהן...
בגמרא דף קנ:
התם בדין הוא דלא ליתני קרקע,
ואיידי דתנא רישא, רבי עקיבא אומר: קרקע כל שהוא חייבת בפאה ובבכורים, ולכתוב עליהם פרוזבול,
ולקנות עמהם נכסים שאין להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה,
משום הכי קתני קרקע.
טענת אביי:
וכל היכא דתני כל שהוא לית ליה שיעורא?
והא תנן, רבי דוסא בן הרכינס אומר: חמש רחלות גוזזות מנה מנה ופרס - חייבות בראשית הגז,
וחכמים אומרים: חמש רחלות גוזזות כל שהן;
ואמרינן, וכמה כל שהן?
אמר רב: מנה ופרס, ובלבד שיהו מחומשות!
התם בדין הוא דלא ליתני כל שהוא,
ואיידי דקאמר תנא קמא שיעורא רבה - אמר איהו נמי שיעורא זוטרא, קרי לה כל שהוא.
1.
רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ח הלכה טו:
שייר כלום לעצמו בין קרקע בין מטלטלין, הרי זו מתנה במקצת וסתמה כמתנת בריא שקונה מזמן הכתיבה לפיכך אינו חוזר, והוא שקנו מידו שמתנת שכיב מרע במקצת י צריכה קנין, בין עמד בין לא עמד.
כלומר, "שיור" נקרא גם אם שייר מטלטלין [ולאו דווקא בקרקע] ו"כלשהו" - כפשוטו ולאו דווקא "כדי פרנסתו".
יוצא שמתאים לפשט לשון המשנה.
2.
מלאכת שלמה הלכות זכיה ומתנה פרק ח הלכה טו:
[טו] שייר כלום לעצמו בין קרקע בין מטלטלין וכו'. דעת רבינו כדעת הרי"ף דליתא לדר' יהודה אמר רב דאמר קרקע כדי פרנסתו בפ' מי שמת דף קמ"ט
אלא כרב נחמן [בבבא בתרא דף קנ] דאמר חמשה עד שיכתבו כל נכסיהם וכו'
כבסוגייתנו בבבא בתרא דף נ - על פי רב יוסף.
2.1
אבל דעת הרא"ש הוא דכדי פרנסתו מיהא בעינן...
3.
שולחן ערוך חושן משפט הלכות מתנת שכיב מרע סימן רנ סעיף ד:
אין כל הדברים הללו אמורים {יד} אלא בנותן כל נכסיו י) ולא שייר כלום, <ב> אבל אם שייר כלום שלא נתן, דינו כמתנת בריא שאינה נקנית ו אלא בקנין.
משמע כרמב"ם לעיל.
3.1
הגה: טו] ולאו דוקא קנין, אלא ה"ה משיכה או מסירה או הגבהה, כל אחד לפי קניינו, בין קרקע בין מטלטלין. ודוקא במתנה כזו מהני מסירתו, טז] אבל מתנת ש"מ שיכול לחזור בו [ח] יא) {טו} לא מהני תפיסה כלום (מרדכי) וע"ל סעיף י"ג. ואפילו אם מת צריך קנין, יז] לפיכך אם עמד אינו יכול לחזור בו.
יח] וכמה יהא השיור, {טז} אפילו יב) כל שהוא, יט] בין קרקע בין מטלטלין. (כ] וי"א דבעינן <ג> שיור (ז) [ט] יג) {יז} כדי פרנסתו) (טור בשם הרא"ש).
ה"יש אומרים" - כדעת הרא"ש.
4.
מהדיון בשאלה בדף הקודם המסקנה היא ש"קרקע" בלשון בני אדם - שכיב מרע - כולל גם מטלטלין.
4.1
ואילו הביטוי "כלשהו" מתפרש כמשמעו, ולא מינימום של "כדי מחייתו".
5.
ראה גם:
גופי הלכות פרק יא - כללי אות כ' כלל רסה:
כל שהו כי קתני. כלל זה נכתב בהליכות אלי [כלל תלה] בקיצור והשמיט הסופר מקומו איו, והוא בבבא בתרא דף קנ ע"א, והעולה משם דכל שהו כי קתני לית ליה שיעורא,
כבסעיף 4.1
5.1
זולת כי קאי אתנא אחר שאמר שיעורא רבא קאמר איהו שיעורא זוטא, וקרי ליה כל שהו בערך שחברו אמר שיעורא רבא[סד].
אבל כשתנא מסויים כתב שיעור גדול [כבסוגיה אחרת שהובאה בגמרא] הרי שהדעה השניה שסוברת שדי גם בשיעור קטן יותר הרי שניתן להשתמש בביטוי "כלשהו" למרות שהכוונה היא לשיעור מסויים.
6.
הנ"ל מתאים לדעת הרי"ף והרמב"ם..
7.
אבל הרא"ש כנראה סובר כאביי בסוגייתנו שגם ל"כלשהו" יש מינימום מסויים. [אולי לא תמיד].
7.1
אולי לפי הרא"ש אפשר לומר, שהתנאים כתבו לפעמים "כלשהו" כדי לתת לאמוראים אחריהם לקבוע בכל זאת שיעור מינימלי!!
8.
ואולי יש כאן מחלוקת כללית-עקרונית אם הלכה כרב יוסף או כאביי.
ראה מה שכתבנו לעיל על בבא בתרא דף קמג לגבי רבה ורב יוסף, ושם שיבצנו גם את כלל הפסיקה ביחס ל"רב יוסף ואביי"!
9.
הערה: הפרשנים דנים הרבה בסוגייתנו. ולא מצאתי שמתייחסים לדברינו לעיל בסעיפים 7.1+8.
