ראויין לבנות, לכלתיה שדר
בבא בתרא קמג ע"ב
"ההוא דשדר פיסקי דשיראי לביתיה, אמר רבי אמי: הראויין לבנים - לבנים, ראויין לבנות - לבנות. ולא אמרן אלא דלית ליה כלתא, אבל אית ליה כלתא - לכלתיה שדר".
מה הטעם שמעדיף אדם את כלתו על פני בתו?
פירש רשב"ם: "לכלתיה שדר - ולא לבנותיו, ודוקא דאינסיבא בנתיה שאינה מוטלת עליו".
לכאורה הפירוש הוא שכיון שעל בעלה מוטל לקנות לה בגדים, אין אביה רוצה לבזבז את ממונו עבורה. (וכך משמע בשו"ת חכם צבי סוף סימן צה).
וקשה, הרי גם את כלתו אין האב חייב לפרנס, בנו הוא החייב בכך.
ועוד, שהרי לא מדובר פה במזונות או בגדי חול שאם לא יקנה הוא, יקנה לה בעלה, אלא במתנה מיוחדת של בגדי משי יקרים. וכי אין אדם אוהב את בתו בין פנויה בין נשואה, ומבכר להעניק לה יותר מלאחרות?
אלא שאין פירוש דברי רשב"ם "שאינה מוטלת עליו" – לזונה, אלא שאינה מוטלת עליו להשיאה, כי אז ודאי חפץ לקשטה כדי שיקפצו עליה לנושאה. כמו שמצינו במסכת כתובות דף נט ע"ב: "הרוצה שילבין את בתו - יאכילנה אפרוחים וישקנה חלב סמוך לפירקה". ובמסכתות שבת דף פ ע"ב; ומועד קטן דף ט ע"ב: "רב ביבי הויא ליה ברתא, טפלה אבר אבר שקל בה ארבע מאות זוזי".
אך כשבתו כבר נשואה, מעדיף האב את קישוט כלתו בפני בנו, על פני קישוט בתו בפני חתנו.
