הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"שמע מינה" - "שמעת מינה"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא קמו ע"א
גמ'. אמר רבא: דוקא דינר, אבל פחות מדינר לא.
פשיטא, דינר תנן!
מהו דתימא הוא הדין דאפילו פחות מדינר,
והאי דקתני דינר - אורחא דמילתא קתני, קא משמע לן.
אכל תנן, שתה מאי?
הוא תנן, שלוחו מאי?
שם תנן, שגר לו מאי?
תא שמע, דאמר רב יהודה אמר שמואל: מעשה באדם אחד ששגר לבית חמיו מאה קרונות של כדי יין ושל כדי שמן ושל כלי כסף ושל כלי זהב ושל כלי מילת, ורכב בשמחתו,
והלך ועמד על פתח בית חמיו, והוציאו כוס של חמין ושתה ומת,
וזו הלכה העלה רבי אחא שר הבירה לפני חכמים לאושא,
ואמרו: סבלונות העשוין ליבלות - אין נגבין,
ושאין עשוין ליבלות - נגבין;
שמע מינה אפילו שתה.
שמעת מינה אפילו פחות מדינר!
אמר רב אשי: מאן לימא לן, דלא שחקי ליה מרגניתא דשויא אלפא זוזי ואשקיה?
שמעת מינה אפילו שגרו לו!
דלמא כל פתח בית חמיו כבית חמיו דמי.
מבנה הסוגיה:
1.
דינו של רבא:
גמ'. אמר רבא: דוקא דינר, אבל פחות מדינר לא.
פשיטא, דינר תנן!
מהו דתימא הוא הדין דאפילו פחות מדינר,
והאי דקתני דינר - אורחא דמילתא קתני, קא משמע לן.
החידוש בדברי רבא.
2.
הגמרא - "סתמא דגמרא" - מעלה 3 "בעיות":
אכל תנן, שתה מאי?
הוא תנן, שלוחו מאי?
שם תנן, שגר לו מאי?
3.
הגמרא מנסה לפשוט:
תא שמע, דאמר רב יהודה אמר שמואל: מעשה באדם אחד ששגר לבית חמיו מאה קרונות של כדי יין ושל כדי שמן ושל כלי כסף ושל כלי זהב ושל כלי מילת, ורכב בשמחתו,
והלך ועמד על פתח בית חמיו, והוציאו כוס של חמין ושתה ומת,
וזו הלכה העלה רבי אחא שר הבירה לפני חכמים לאושא,
ואמרו: סבלונות העשוין ליבלות - אין נגבין,
ושאין עשוין ליבלות - נגבין;
4.
הגמרא מסיקה מהמובא ב"תא שמע":
שמע מינה אפילו שתה.
תשובה ל"בעיה הראשונה" בסעיף 2.
5.
שמעת מינה אפילו פחות מדינר!
נגד דברי רבא לעיל בסעיף 1.
5.1
למעשה, יש כאן קושיה על דברי רבא.
5.2.
רב אשי דוחה את ההכרח של הקושיה בסעיף 5.
אמר רב אשי: מאן לימא לן, דלא שחקי ליה מרגניתא דשויא אלפא זוזי ואשקיה?
6.
שמעת מינה אפילו שגרו לו!
נסיון לפתור את הבעיה השלישית בסעיף 2.
6.1
דחיית ההכרח שמובא בסעיף 6:
דלמא כל פתח בית חמיו כבית חמיו דמי.
7.
מה ההבדל בין "שמע מינה" ל"שמעת מינה"?
הסבר:
"שמע מינה" בדרך כלל הסקת מסקנה לצורך הוכחה של דין, ובדרך כלל בא בקטע של תרוץ, ולפעמים אף בקושיה.
הביטוי "שמעת מינה" – תמיד כקושיה:
8.
הליכות עולם שער שני פרק ב:
נב. כל היכא דאמרינן שמעת מינה קושיא למקום אחר היא או למילתא דאמורא או לבעיא דלא איפשיטא (ו)במקומה קא פריך ותפשוט מהכא,
כגון הא דדריש פרק היה קורא שמעת מינה מצות צריכות כוונה כלומר קשיא לרבא דאמר בראש השנה התוקע לשיר יצא, ובע"ז פרק השוכר גבי משיכה לנכרי אקשינן ותיקני ליה כליו שמעת מניה כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח כלומר ובעיא היא בפרק המוכר את הספינה ולא איפשיטא ודכותייהו טובא בכוליה גמרא:
הוא טוען ש"שמעת מינה" היא קושיה. מתאים לאמור לעיל בסעיפים 5-5.1+7,
8.1
אבל לא מתאים לאמור לעיל בסעיף 6, שהרי שם לא מדובר בקושיה אלא בנסיון לפשוט "בעיה"!
9.
לאור הנ"ל יש לומר ש"שמע מינה" היא מסקנת ביניים שנדחית, ואילו "שמע מינה" היא מסקנה סופית.
9.1
ויתכן שההבדל הוא מה נפסק להלכה, ו"עורך הגמרא" שיבץ את הביטוי המתאים בהתאם לכך.
