הלכה ללא ''טעם'' / רפי זברגר

בבא בתרא קמד ע''א

הקדמה

אנו לומדים היום את דינו של רבי חנינא: המשיא אשה לבנו גדול בבית – קנאו. 
ההלכה עוסקת באדם אשר מחתן את בנו הגדול, ב"בית מיוחד לצורך החתונה". פוסק רבי חנינא, כי הבית יעבור לרשותו של הבן לאחר החתונה. הגמרא מסייגת הלכה זו בכמה סייגים:
1. דווקא בנו הגדול (הבכור)
2. דווקא אם אשתו של הבן הינה ''בתולה'', וטרם הייתה נשואה לאיש אחר
3. דווקא אם חיתן את הבן הגדול ראשון בין הילדים.
 

הנושא

מר זוטרא אמר בהמשך הגמרא, כי ישנן שלוש הלכות ש: שוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא:
כלומר, שלוש הלכות הללו אשר נקבעו ע''י חכמים הינם ''הלכות ללא טעם'' לא ברורה לנו טעמן. להלן פירוטן:
1. הא – ההלכה המתוארת לעיל של רבי חנינא.
2. דאמר רב יהודה אמר שמואל: הכותב כל נכסיו לאשתו - לא עשאה אלא אפוטרופא (בבא בתרא קל''א: ) –
למדנו הלכה זו לפני מספר דפים. הלכה זו קובעת כי למרות שהבעל כתב לאשתו את כל נכסיו, אין היא מקבלת אותם אלא הופכת להיות אפוטרופסית של הנכסים.
3. אמר רב: מנה לי בידך תנהו לפלוני, במעמד שלשתן – קנה (גיטין י''ג:)
הלכה זו נקראת ''במעמד שלושתם''. מדובר במפקיד שהגיע לנפקד שלו ואמר לו: תן את הכסף שאתה חייב לי, לאדם פלוני, והאמירה הזאת הייתה לפני שלושתם. מפקיד, נפקד, ומקבל המתנה. אם כך היה - אין צורך ב''מעשה קניין'' ובעדים.
התוספות על המקום מעיר כי האמירה של מר זוטרא אינה חד משמעית. התוספות ממשיך וקובע כי יש ''קצת טעם'' בהלכות הללו, והוא מפרט ''טעמה במקצת'' של כל הלכה, בהטעמה להלכות לעיל:
1. "סמכה דעתו" של הבן על הדירה, וגם ''אין לו היכן להתגורר''.
2. מסתמא לא התכוון אלא לכבודה, וגם: ''לא היה מניח בניו ללא כלום'' (אם היה נותן הכול לאשה).
3. לא רצו חכמים להטריח להביא עדים ולעשות קנין, כיוון שמסתמא, אם אמר במעמד שלושתן, בוודאי הקנה לו.
התוספות בגיטין מרחיב מדוע בכל אופן אומר מר זוטרא, שאלו הלכות ללא טעם, אם ידוע לנו טעמן?
והוא עונה: הדרך המשפטית בה חלים הדברים הינה ''ללא טעם''.
 

מהו המסר?

התוספות מלמד אותנו, כי לפעמים קובעים תקנות או הלכות מסוימות, ללא ''מנגנון מתאים'' [למשל: לא מוכר בהלכה מנגנון של קנין ללא ''מעשה קנין'', כמו ב''מעמד שלושתן''], כנראה לאור צרכים או טעמים שונים, כפי שהתוספות תיאר אותם.
כך לפעמים קורה גם ''בחיים הרגילים''. אנו קובעים או עושים מעשים, ללא ''מנגנון'' מתאים ורגיל, רק לאור הצורך שאנו חשים לעשות במקרים אלו. אלו אמנם מקרים נדירים ולא שכיחים, אך במקרה הצורך והעניין הם "אפשריים".


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]