הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"חיסורי מחסרא" - כקושיה
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא קמה ע"א
לימא: תנו לי בעלי ואשמח עמו תנאי היא;
דתניא: המארס את האשה - בתולה גובה מאתים, ואלמנה מנה;
מקום שנהגו להחזיר קדושין - מחזירין,
מקום שנהגו שלא להחזיר קדושין - אין מחזירין, דברי רבי נתן;
רבי יהודה הנשיא אומר, באמת אמרו: מקום שנהגו להחזיר - מחזירין, מקום שנהגו שלא להחזיר - אין מחזירין.
רבי יהודה הנשיא היינו תנא קמא!
אלא לאו, תנו לי בעלי ואשמח עמו איכא בינייהו,
וחסורי מחסרא והכי קתני: המארס את האשה - בתולה גובה מאתים, ואלמנה מנה; בד"א - דהדר ביה איהו,
אבל מתה, מקום שנהגו להחזיר - מחזירין,...
מבנה הסוגיה:
1.
לימא: תנו לי בעלי ואשמח עמו תנאי היא;
הגמרא מנסה להעמיד את הכלל שהובא בסוגיה הקודמת במחלוקת תנאים.
2.
דתניא: המארס את האשה - בתולה גובה מאתים, ואלמנה מנה;
מקום שנהגו להחזיר קדושין - מחזירין,
מקום שנהגו שלא להחזיר קדושין - אין מחזירין, דברי רבי נתן;
שיטת רבי נתן - הכל תלוי ב"מקום שנהגו".
3.
שיטת "רבי"="רבי יהודה הנשיא":
רבי יהודה הנשיא אומר, באמת אמרו: מקום שנהגו להחזיר - מחזירין, מקום שנהגו שלא להחזיר - אין מחזירין.
4.
מקשה הגמרא:
רבי יהודה הנשיא היינו תנא קמא!
לא נראה ש"רבי" חולק על רבי נתן ["רבי נתן"="תנא קמא"].
5.
הגמרא מנסה ליישב:
אלא לאו, תנו לי בעלי ואשמח עמו איכא בינייהו,
וחסורי מחסרא והכי קתני: המארס את האשה - בתולה גובה מאתים, ואלמנה מנה; בד"א - דהדר ביה איהו,
אבל מתה, מקום שנהגו להחזיר - מחזירין,
מקום שנהגו שלא להחזיר - אין מחזירין;
ודוקא שמתה היא,
אבל מת הוא - אין מחזירין,
מאי טעמא? יכולה היא שתאמר: תנו לי בעלי ואשמח עמו,
יש "להשלים" את דברי רבי נתן. אומרים "חיסורי מחסרא" בכך, שבין שני חלקי המשפט בדבריו מוסיפים את ה"נוסחה": "במה דברים אמורים... אבל..."
5.1
ודברי "רבי" הם כפשוטם:
ואתא רבי יהודה הנשיא למימר, באמת אמרו: בין מת הוא ובין מתה היא, מקום שנהגו להחזיר - מחזירין,
מקום שנהגו שלא להחזיר - אין מחזירין,
ולא מציא אמרה: תנו לי בעלי ואשמח עמו!
6.
מכל הנ"ל הגמרא רוצה לומר/להקשות שהכלל של "תנו לי בעלי ואשמח עימו" שנוי במחלוקת תנאים.
7.
לא, דכולי עלמא - יכולה שתאמר: תנו לי בעלי ואשמח עמו,
ודמית הוא כ"ע לא פליגי,
כי פליגי - שמתה היא,
והכא בקדושין לטיבועין ניתנו קא מיפלגי,
הגמרא דוחה את ההסבר הנ"ל בברייתא, ומחלוקת התנאים בברייתא היא בעניין אחר.
8.
מכל הדיון הנ"ל יוצא שה"חיסורי מחסרא" אמנם בא ליישב קושי [של ייתור] בברייתא - לעיל בסעיף 5, אבל הרי הדיון כולו בברייתא נועד להסביר את ה"לימא תנו..." בסעיף 1 לעיל. ואם הביטוי "לימא..." - בסעיף 1 - הוא ביטוי של קושיה הרי יוצא שה"חיסורי מחסרא" נועד "ליצור" קושיה.
8.1
המסקנה בסעיף 8 היא חריגה.
9.
אולי יש לזה דוגמא בש"ס:
תוספות מסכת בבא מציעא דף קיג עמוד א:
וחסורי מיחסרא והכי קתני - תימה דקאמר חסורי מיחסרא כדי לדחות
וי"ל דאין לחוש כיון שאינו מגיה כ"כ ורוב ספרים גרסי הכי קאמר.
תוס' מעורר תמיהה: בדרך כלל הביטוי "חיסורי מחסרא" מתקן גירסא במשנה/ברייתא כדי ליישב קושיה על אמורא, ואילו בסוגייה - בבא מציעא דף קיג - משמע שה"חיסורי מחסרא" מובא כדי לדחות תרוץ.
9.1
וזה דומה קצת להסברנו לעיל בסעיף 8-8.1
9.2
אבל באמת בגמרא שם, במסכת בבא מציעא דף קיג לא גורסים "חיסורי מחסרא" - וכפי שמיישב שם תוס'.
ולפי זה אולי צריך לומר שהתופעה שהערנו עליה כאן בסוגייתנו - לגבי "חיסורי מחסרא" - היא אולי - מופע יחידאי בש"ס.
