הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכתא בלא טעמא
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא קמד ע"א
אמר מר זוטרא, הני תלת מילי שוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא:
חדא - הא;
אידך - דאמר רב יהודה אמר שמואל: הכותב כל נכסיו לאשתו - לא עשאה אלא אפוטרופא;
אידך - דאמר רב: מנה לי בידך תנהו לפלוני, במעמד שלשתן - קנה.
ראה מה שכתבנו על מסכת גיטין גיטין דף יד
בגמרא:
אלא א"ר אשי:
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף יד עמוד א
בההיא הנאה דקא משתניא ליה בין מלוה ישנה למלוה חדשה, גמר ומשעביד נפשיה.
א"ל הונא מר בריה דרב נחמיה לרב אשי:
אלא מעתה, כגון הני דבי בר אלישיב דכפתי ושקלי לאלתר, ה"נ דלא קנו!
וכי תימא ה"נ,
א"כ נתת דבריך לשיעורין!
אלא אמר מר זוטרא, הני תלת מילי שוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא:
חדא, הא;
ואידך, דאמר רב יהודה אמר שמואל: הכותב כל נכסיו לאשתו - לא עשאה אלא אפיטרופיא;
ואידך, דאמר רב חנניא: המשיא אשה לבנו גדול בבית - קנאו.
לגבי 3 הלכות בש"ס נקבע שהם "הלכתא בלא טעמא"
1.
אלא אמר מר זוטרא, הני תלת מילי שוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא:
חדא, הא;
ההלכה בסוגייתנו - [גיטין דף יד] של "מעמד שלושתם"
2.
ואידך, דאמר רב יהודה אמר שמואל: הכותב כל נכסיו לאשתו - לא עשאה אלא אפיטרופיא;
3.
ואידך, דאמר רב חנניא: המשיא אשה לבנו גדול בבית - קנאו.
ההלכה בבבא בתרא דך קמד [סוגייתנו בראש המאמר]
4.
המושג "הלכתא בלא טעמא" - 2 מופעים בש"ס.
5.
לגבי ההלכה בסעיף 2 לעיל:
רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ו הלכה ד:
וכן הכותב כל נכסיו לאשתו בין בריא בין שכיב מרע אף על פי שקנו מידו לא עשאה אלא ד אפוטרופא על יורשיו, בין שהיו יורשי בניו ממנה או מאשה אחרת או אחיו או שאר יורשיו, ואם שייר כל שהוא בין קרקע בין מטלטלין קנתה כל שכתב לה.
5.1
הגהות מיימוניות הלכות זכיה ומתנה פרק ו הלכה ד
[ד] בפרק מי שמת אמר מר זוטרא הני תלת מילי שוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא ע"כ:
הוא מזכיר את הסוגיה בבבא בתרא דף קמד.
אבל הרמב"ם עצמו - בסעיף 5 - לא מזכיר את הבטוי הנ"ל.
6.
לגבי ההלכה בסעיף 3 לעיל:
רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ו הלכה טו:
המשיא בנו גדול לבתולה בבית קנה הבית, והוא שיהיו נשואין י ראשונים לזה הבן, ולא השיא האב בן אחר קודם לו ולא שייר האב בזה הבית שייחד לו כלום, ודברים אלו כהלכה שאין להם כ טעם הם, ונגעו חכמים בדבר הזה מאומדן הדעת, שמרוב שמחתו ואהבתו גמר והקנהו הבית, שהרי לא שייר בה לעצמו כלום, לפיכך אם שייר שם אפילו פך אחד לא קנה הבית, ייחד לו בית וכלי בית אף על פי ששייר בבית כלי אחד לעצמו או היה לו שם אוצר וכיוצא בו, קנה כלי הבית אבל הבית לא קנה.
הרמב"ם כאן - [לגבי הסוגיה בראש המאמר] מזכיר במפורש את הביטוי "הלכתא בלא טעמא".
7.
לגבי ההלכה של מעמד שלושתם - סוגייתנו - הרמב"ם לא מזכיר את הביטוי הנ"ל.
8.
ולא מובן לי מדוע רק בהלכה אחת - מתוך שלושת ההלכות שציינה הגמרא - הרמב"ם כותב את הביטוי הנ"ל.
9.
אולי קשור לדברי תוס' בסוגייתנו:
תוספות מסכת גיטין דף יד עמוד א:
כהלכתא בלא טעם - פי' מה שמועיל לקנות
אבל טעם יש למה תקנו חכמים מעמד שלשתן תקנו שלא יצטרך לטרוח ולעשות קניינים
בסוגייתנו יש טעם לדין עצמו - שחכמים תיקנו "מעמד שלושתם" - למרות שזה בניגוד לכללי הקניינים!
9.1
במקרה השני:
ובהכותב נכסיו לאשתו משום דלא שביק לבריה ויהיב לאחריני ואין דרך לעשות כן אלא לחלק לה כבוד ולמנותה אפיטרופיא
חכמים אמדו את כוונת הבעל.
9.2
במקרה השלישי:
ומשיא אשה לבנו כשהאב מסיר כל מה שיש לו מן הבית סמכא עליה דעתא דבן כדמפרש בפ' מי שמת (בבא בתרא דף קמד.).
אומדן כוונת האב - כפי שמודגש ברמב"ם במפורש - אבל אין בעייה בדרכי הקניין.
אבל עדיין קשה, מדוע הרמב"ם כותב רק כאן את הביטוי "כהלכה שאין להם טעם הם"!
10.
ביטויים נוספים שדומים במשמעותם לביטוי בסוגייתנו:
ספר יוחסין מאמר ראשון ד"ה אמר הרב:
"באמת אמרו"
והרמב"ם ז"ל אמר עוד בפ' ו' וכל מקום שנאמר במשנה באמת אמרו היא הלכה למשה מסיני. זה לקח הרב ממה שאומר בסוף פ' הזהב (ב"מ דף עא) באמת אמרו ביין התירו לערב קשה ברך מפני שהוא משביחו. אמר ר' אלעזר עדא אמרה כל באמת אמרו הלכה היא ופרש"י זאת אומרת עדא כמו הדא, באמת הלכה מדיהב טעמא למלתיה מפני שמשביחו ואין לגמגם בדבר ונקט בה למתניתין באמת שמע מינה כל היכא דתני באמת הלכה ואין להסס ולגמגם בדבר, מזה נראה שאינו הלכה למשה מסיני. וכן כתב הרא"ש ז"ל בנדה בתחלת מקואות משם רבינו תם כמו באמת אמרו החזן רואה מהיכן התינוקות קורין בפרקא קמא דשבת דף יא א) שהוא גזירה מדרבנן. וכן הלכות אחרות שהביא שם ופירש הדבר כמו רש"י שהוא הלכה ואין חולק עליה.
וכן פירש רש"י בפ' ראשון מגיטין דף יד א) על שאמרו שיש שלשה הלכות בלא טעם מה שהאב נתן בעת החופה לבנו בכורו וכו' שהם כמו הלכה למשה מסיני ואין לזוז מהם ואפילו להרמב"ם ז"ל יהיה פי' שהיא ברורה כמו הלכה למשה מסיני. ובעל הערוך פירש כל מקום שתמצא באמת אמרו הלכה למעשה הוא.
כלומר, מדובר בהלכות שאינן ממש הלכה למשה מסיני, אלא חכמים קבעו אותם באופן שיש לקבלן ללא ערעור, שאין להקשות עליהם מכח סברא.
