הטוב והיפה שבכל אחד / רפי זברגר

בבא בתרא קמא ע''א

הקדמה

למדנו במשנה בדף הקודם, בין היתר, את הדין הבא 
...האומר אם תלד אשתי זכר יטול מנה - ילדה זכר יטול מנה; נקבה מאתים - ילדה נקבה נוטלת מאתים... 
אדם נודר ואומר, שאם אשתו תלד בן זכר, הרי הבן זה יקבל ממנו מנה (מאה זוז), ואם אמר שאם תלד נקבה תקבל מאתיים, אם ילדה נקבה – תקבל מאתיים. 
 

הנושא

מסיקה הגמרא מן הדין הנ''ל במשנה את המסקנה הבאה: למימרא, דבת עדיפא ליה מבן.
מדוגמת הנדר המובאת במשנה, נדמה כי ערך הנקבה גדול יותר מערך הזכר, שהרי הדוגמא במשנה היא מאתיים לנקבה ומאה לזכר? וממשיכה הגמרא ואומרת, כי מסקנה זו סותרת את דברי רבי יוחנן שאמר בשמו של רבי שמעון בר יוחאי:
כל שאינו מניח בן ליורשו - הקדוש ברוך הוא מלא עליו עברה, שנאמר (במדבר כ''ז, ח'): אִ֣ישׁ כִּֽי יָמ֗וּת וּבֵן֙ אֵ֣ין ל֔וֹ וְהַֽעֲבַרְתֶּ֥ם אֶת נַחֲלָת֖וֹ לְבִתּֽוֹ, ואין העברה אלא עברה, שנאמר (צפניה א', ט''ו) : י֥וֹם עֶבְרָ֖ה הַיּ֣וֹם הַה֑וּא י֧וֹם צָרָ֣ה וּמְצוּקָ֗ה י֤וֹם שֹׁאָה֙ וּמְשׁוֹאָ֔ה י֥וֹם חֹ֙שֶׁךְ֙ וַאֲפֵלָ֔ה י֥וֹם עָנָ֖ן וַעֲרָפֶֽל:
מן העובדה שהקדוש ברוך הוא ''כועס'' על אדם שלא הוליד בן, אנו רואים כי בן עדיף על בת, וקשה לכאורה על המשנה, שם ראינו לכאורה הפוך.
עונה הגמרא תשובה מעניינת: לעניין ירושה - בן עדיף ליה, לעניין הרווחה - בתו עדיפא ליה.
כמו כל דבר בחיים, הכול יחסי. תלוי לאיזה נושא ומה העניין.
לעניין ירושה אומרת הגמרא, כי בן עדיף, שהרי במקום שיש בן – הוא יורש ולא הבת. וכן, הבן קורא את שם המת על נחלו, לעומת הבת, אם היא מתחתנת עם בן שבט אחר, והבעל יורש אותה, הרי שהנחלה עוברת לשבט אחר.
ולעניין ''הרווחה'' – לגבי ההחלטה של האבא במי לתמוך יותר, הרי שהבת ''עדיפה''. שכן בזמנם, האשה לא הייתה יוצאת לעבודה, ויש לה סיכוי קטן יותר למצוא תעסוקה – לכן האבא יעדיף לתת לה יותר מאשר לתת לבניו. לכן, במשנה שלנו, סכום הכסף היותר גדול ניתן לבת.
 

מהו המסר?

לאור תשובת הגמרא אנו רואים, שלכל אחד יש את ''מעלה'' ויתרון ביחס לזולתו.
כך גם אנו צריכים לראות, לחוש ולהתנהג ביחס לכל אדם, ובוודאי לילדינו, ולבן/בת הזוג. לראות את החיובי והטוב שיש בכל אחד, ואכן, יש בכל אחד צדדים יפים. להעצים אותם, לשקף אותם כלפי אותו ילד, ולתת לכל אחד את מקומו המכובד במסגרת המשפחתית. לא להפלות ילד אחד כלפי השני, לא לראות באחד את ''שיא הטוב'' ובשני את ''הרע'', אלא כאמור, למצוא את הפנים היפות והמאירות שיש בכל אחד ואחד.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]