הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

מנא אמינא לה

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא בתרא קמב ע"א

אמר רב ששת: מנא אמינא לה? דתניא: גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו, ושמעו שיש לו בן או שהיתה אשתו מעוברת - חייבין להחזיר;...

1.
רב ששת מביא ברייתא שממנה הוא מוכיח שהמזכה לעובר – קנה.
שאלה: מדוע הגמרא מציינת שרב ששת עצמו הביא לעצמו הראיה ומדוע, למשל, הגמרא לא אומרת "תניא כוותיה דרב ששת", כמו שנפוץ מאד בש"ס?
הביטוי מופיע בש"ס 108 פעמים
לפי החלוקה הבאה (לפי מספר המופעים):
רבא – 33
אביי – 23
רב ששת – 13
רב יוסף – 12
רב נחמן – 10
רבה – 7
רב אשי – 3
רב המנונא – 2
רב חסדא – 2
מר זוטרא – 1
רב פפא – 1
רב נחמן בר יצחק - 1

רואים שהביטוי נמצא בעיקר אצל 5 האמוראים בראש הרשימה. רב ששת בסוגייתנו נמצא ברשימה.
ניתן להסיק מכך שלאמוראים מסויימים זו היתה מעין "שיגרת לשון".

2.
אבל נראה לי לומר - או כניגוד לנ"ל או כתוספת הסבר לנ"ל:
ביטוי זה נאמר באחד מהמצבים הבאים:

2.1
כשהברייתא לא היתה ידועה לרוב החכמים ולכן הש"ס עצמו לא הביא ממנה הוכחה לרב ששת.

2.2
כשמביא ממשנה בסדר טהרות [ והסיבה – כנ"ל]

2.3
כשמביא משנה או ברייתא – אולם הלימוד הוא מתוך דיוק שניתן בקלות לדחות אותו.

2.4
בסוגייתנו רב ששת מביא ברייתא שכנראה לא היתה ידועה.

2.5
כמו כן ניתן לומר שרב ששת עצמו מביא את הראיה כי הוא מביא ראיה דווקא מהסיפא למרות שאפשר להביא ראיה גם מהרישא (ראה ב"שוטנשטיין" - מחלוקת ראשונים, בהערה 6)